* | ליאת מנור אפשטיין
הַלֶּהָבָה הַזּוֹ בּוֹעֶרֶת וְלֹא רוֹאִים אֶת בָּהֳקָהּ הַלֶּהָבָה הַזּוֹ בּוֹעֶרֶת וְלֹא שׁוֹמְעִים אֶת גַּחַלְתָּהּ הַלֶּהָבָה הַזּוֹ שׂוֹרֶפֶת וּפֶחָמֶיהָ מַפְתִּיעִים אֶת הָעוֹלָם.
* | דנה שניידר
אַתְּ קָמָה בַּבֹּקֶר הַתִּקְרָה מִתְרַסֶּקֶת עָלַיִךְ מִבֵּין הַהֲרִיסוֹת אַתְּ חוֹבֶשֶׁת חִיּוּךְ עוֹטָה אַי־לַיְנֶר וְיוֹצֵאת מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה אֶל הָעוֹלָם אַתְּ נִכְנֶסֶת לַמְּכוֹנִית שֶׁשְּׁלֹמֹה קָרָא לָהּ גּוֹנְדּוֹלָה אֲבָל אֵין פֹּה אַרְיוֹת אִיטַלְקִיּוֹת רַק הֵד אַזְעָקוֹת אַתְּ נוֹשֶׁמֶת עָמֹק וְאוֹחֶזֶת בַּהֶגֶה מְנַוֶּטֶת, בְּחֹסֶר בְּרֵרָה בָּעֶרֶב תַּכְנִיסִי אֶת הַיְּלָדִים תַּחַת כְּנָפַיִךְ וּבַלַּיְלָה תִּלְחֲשִׁי: מוֹדָה אֲנִי
אושר | נועם מאיר שדות
הָאֹשֶׁר הוֹלֵךְ וְרַחֵק מִמֶּנִּי. הָעוֹלָם מִתְעַכֵּר בְּצִבְעֵי בְּדִידוּת. הַשָּׁחֹר סוֹגֵר עָלַי, אֲנִי לְבַד, חַיָּה פְּצוּעָה בֵּין חַיּוֹת בְּרִיאוֹת מְיַחֵל לְטֶרֶף מְיַלֵּל אָדָם רַךְ בַּשָּׁנִים הִנּוֹ אָדָם גַּם אֲנִי אָדָם אָדָם וְאָדָם הִנָּם שְׁנֵי אֲדָמִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְהַעֲבִיר מְצוּקַת חַיִּים יַחַד בְּלִי בְּדִידוּת אֲבָל עִם רֵיחַ מְתַקְתַּק שֶׁל עַצְלוּת.
מה החושך הזה | רות ארטמן
הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שׁוֹלֵט בְּיָד חֲזָקָה נוֹפֵל כִּשְׂמִיכָה אֲטוּמָה זוֹחֵל עַל אֲדָמָה קָרָה מְעֻלְּפֵי שֵׁנָה אָנוּ נֶאֱבָקִים בְּמִפְלְצוֹת הַלַּיְלָה אִישׁ וְסִיּוּטָיו אִמָּהוֹת יְחֵפוֹת רַגְלַיִם מְנַחֲמוֹת יְלָדִים רְדוּמִים. דַּי… דַּי… אֲנַחְנוּ יְתוֹמִים מֵאֵם שׁוֹמְעִים הֵדֵי אֲנָשִׁים מִתְפּוֹצְצִים. פַּחַד שָׁחֹר יוֹרֵד עַל אֲדָמָה עֲצוּבָה.
* | שולה ברנע
טִפַּת תִּקְוָה עַל אֶדֶן לִבִּי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לַחְדֹּר לְהִכָּנֵס פְּנִימָה וּלְגָדְשׁוֹ בָּהּ מָה יִקְרֶה – אִם לֹא? תִּשְׁקַע בְּנַחַל הָאַכְזָבוֹת אוֹ תִּבָּלַע בְּמֵי הַתְּהוֹם.
אִמי | לילך סטמבולצ'יק
יַתְמוּתֵךְ מֵאֵם כְּשֶׁחָלָב עַל שְׂפָתַיִךְ עֲלִיָּתֵךְ מִמּוֹסֶל לְמַעְבָּרָה זָבַת מַחְסוֹר אָבִיךְ נִלְקַח מִמֵּךְ בְּיַלְדוּתֵךְ כְּשֶׁנִּסָּה לְהוֹשִׁיעַ אִשָּׁה זָרָה מִנָּחָשׁ. נְטִישַׁת אַחֲיוֹתַיִךְ מַחֲלָתֵךְ, יִסּוּרַיִךְ אַלְמְנוּתֵךְ בִּדְמִי יָמַיִךְ. אֵינְסוֹף הַתְּפִלּוֹת וְרִבְבוֹת הַנֵּרוֹת שֶׁהִדְלַקְתְּ לְרַבִּי מֵאִיר נִכְרְכוּ כְּמוֹ מַחְרֹזֶת סְבִיב צַוָּארֵךְ. אֲנִי לְתֻמִּי דִּמִּיתִי עַצְמִי עֲבוּרֵךְ לְאֶשֶׁד מַפַּל סַעַר שֶׁאֵינוֹ מַרְוֶה.
יופי הבריאה | נועם מאיר שדות
עֵצִים מִתְנוֹפְפִים. עָפִים בָּרוּחַ הַסְּתָוִית. חֲתוּלִים מְהַלְּכִים בֵּינוֹת לָעֵצִים מְחַפְּשִׂים אֹכֶל. אֲנָשִׁים טוֹבִים וְרָעִים לֹא מַמָּשׁ חָשׁוּב כֻּלָּם יָפִים מְהַלְּכִים בָּרְחוֹבוֹת אִישׁ אִישׁ לְעִסּוּקוֹ. וַאֲנַחְנוּ נֶהֱנִים לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה לְהִתְפַּלֵּל לְבוֹרֵא עוֹלָם שֶׁרַק לֹא יִפָּסֵק הַמַּרְאֶה הַיָּפֶה הַזֶּה עִם בּוֹא הַסְּתָו.
מראות | מיכל שחר
וּמֻתָּר לְךָ לִרְאוֹת, לְהַבִּיט וְלִדְאוֹת עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים לִמְחוֹזוֹת וְחוֹפִים לְהַבִּיט אֶל הָאוֹר וְלֶאֱחֹז כַּנְפֵי דְּרוֹר לְהַנִּיחַ רַעַד גּוּף וּלְהַזִּיל דִּמְעָה וּמֻתָּר לְךָ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אִבְחָה, קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וּמֻתָּר לְךָ לִצְלֹל וְלִטְבֹּעַ בִּתְכוֹל מַעֲמַקִּים וּלְטַפֵּס לַגְּבָהִים וּמֻתָּר לְךָ לֶאֱחֹז בָּאוֹר וּבְרַעַד הַלֵּב וּכְאֵב. וְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ וּתְכֵלֶת הַחַיִּים עַד כְּלוֹת.
התכוננתי לישון | טל סלוצקר
קראתי את מה שהזמן זימן אלי ובחרתי בסארטר. זה היה אחרי שהתרחקתי ממשפחתי. הדאדא הפסיכיאטרי היה רצוני המתגבש הוא היה כוונתי השואפת ליצירת אמנות וספרות זהו הזמן המתהווה, ששונה מחזות, זה שמבקר בביתי ומטייל בחצר שממול.
שיר־בוקר | תוֹת הֶרמס סאטוֹרי
לֹא עוֹד מִלִּים הַבֹּקֶר: בְּבֹקֶר אוֹר זֶה אַף לֹא מִלִּים. אֵין לִי דָּבָר אוֹתוֹ יֵשׁ לוֹמַר הַבֹּקֶר וְאִם כֵּן לֹא כָּעֵת. מְאֻחָר יוֹתֵר: אוּלַי. אָז אֶתְיַשֵּׁב לְיַד הַמַּחְשֵׁב: מִלִּים אֲחֵרוֹת: מִלִּים מוּזָרוֹת: אוּלַי זָרוֹת הַבֹּקֶר: תִּקָּרֶאנָה לָאוֹר. לֹא הַבֹּקֶר. שֶׁכֵּן בְּאוֹר הַבֹּקֶר הַזֶּה אֵין לִי עוֹד מִלִּים.