התכוננתי לישון | טל סלוצקר

קראתי את מה שהזמן זימן אלי ובחרתי בסארטר. זה היה אחרי שהתרחקתי ממשפחתי לכיוון הבית שלי, זה שנמצא לא רחוק מהם. הדאדא הפסיכיאטרי היה רצוני המתגבש הוא היה כוונתי השואפת ליצירת אמנות וספרות זהו הזמן המתהווה, ששונה מחזות, זה שמבקר בביתי ומטייל בחצר שממול.

שיר־בוקר | תוֹת הֶרמס סאטוֹרי

לֹא עוֹד מִלִּים הַבֹּקֶר: בְּבֹקֶר אוֹר זֶה אַף לֹא מִלִּים. אֵין לִי דָּבָר אוֹתוֹ יֵשׁ לוֹמַר הַבֹּקֶר וְאִם כֵּן לֹא כָּעֵת. מְאֻחָר יוֹתֵר: אוּלַי. אָז אֶתְיַשֵּׁב לְיַד הַמַּחְשֵׁב: מִלִּים אֲחֵרוֹת: מִלִּים מוּזָרוֹת: אוּלַי זָרוֹת הַבֹּקֶר: תִּקָּרֶאנָה לָאוֹר. לֹא הַבֹּקֶר. שֶׁכֵּן בְּאוֹר הַבֹּקֶר הַזֶּה אֵין לִי עוֹד מִלִּים.    

לילה של סודות | נועם מאיר שדות

הָעֲנָנִים מְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם מִתְכַּעֲרִים וּמִתְקַעֲרִים בְּמִן מָסַךְ עֲרָפֶל כְּאִלּוּ לֹא יוֹדְעִים מָה יִצְפֹּן מָחָר וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת לְאִטָּהּ כִּמְצִיצָה וְאוֹמֶרֶת אוּלַי עוֹד יִהְיֶה טוֹב אוּלַי עוֹד סוֹד גָּלוּי יָבוֹא וְיַפְצִיעַ וְיָאִיר מִבַּעַד לַחֲשֵׁכָה וְלָאֹפֶל וְיִהְיֶה טוֹב יִהְיֶה רַק טוֹב גַּם מָחָר.

בין חג לשבר | רות ארטמן

בַּגְּבוּל הַדַּק בֵּין חַג בַּלֵּב לְבֵין זְכוּכִית נִשְׁבֶּרֶת – חִבּוּק קָצָר טְפִיחָה עַל הַכָּתֵף מַבָּט זָהִיר נִמְלָט מִבַּעַד עַפְעַפַּיִם. יָד מְהַסֶּסֶת אֵי מִשָּׁם, מְנַסָּה מַגָּע קָלִיל, רוֹפֵף בַּגְּבוּל הַדַּק בֵּין חַג בַּלֵּב לְבֵין זְכוּכִית נִשְׁבֶּרֶת.

בשם התרבות והאומנות בישראל | תוֹת הֶרמס סאטוׁרי

                                         לאמי"ר  נ"ץ עַל זֶה הַנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה הַנּוֹסָף: עַל כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּלֹא כַּוָּנָה אוֹ כֵּנוּת: וְהָרָעִים הַמְּחֻשָּׁבִים הֵיטֵב אֲשֶׁר כֹּה הִדְאִיבוּ. עַל הַבּוּז הַשָּׁקוּף: עַל חֹסֶר הַחֶמְלָה: עַל חֹזֶק הַיָּד הַנּוֹתֶנֶת שֶׁהָלְמָה בְּקֻרְנָס שֶׁל […]

דימעה | רני רוזנטל

שׁוּב אַתָּה דּוֹמֵעַ אַתְּ אוֹמֶרֶת אֵין צֹרֶךְ לְהַסְתִּיר, דַּבֵּר בְּקוֹל נִשְׁבָּר אֲנִי הֲלֹא יוֹדַעַת אַךְ יָפְיָן שֶׁל מִלִּים נוֹגֵעַ גַּם בָּךְ מַבָּט חָטוּף אֵלַיִךְ וְגוּשׁ בִּגְרוֹנֵךְ וּבָרָק בְּעֵינַיִךְ אֲנִי מַכִּיר אֶת הַר הַגַּעַשׁ שֶׁחוֹלֵל אוֹתָם כְּשֶׁהוּא מִתְפָּרֵץ אֵין לָדַעַת מֵאַיִן תִּפָּתַח הַסְּעָרָה. מִכָּל שְׁלִיחָיו אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַדִּמְעָה הִיא הֲכִי יָפָה הַבְּיַחַד שֶׁלָּנוּ נִמְצָא בְּתוֹכָהּ

הטֶבח השקט | רועי תקוע

מְזַנֵּב בְּכֻלָּנוּ וַאֲנַחְנוּ קְשָׁיֵי עֹרֶף. הוּא כָּל יוֹם מוֹדִיעַ וְאָנוּ חֵרְשִׁים. בְּנֵי בְּרִית רְאוּיִים הוּא מוֹצֵא בָּנוּ, בְּלִי כְּלוֹת. אָנוּ שֶׁהִרְכַּנּוּ רֹאשׁ, לְעוֹלָם – לֹא נַכִּיר, אֶת מָה שֶׁשּׁוֹכֵן, בֵּין הַצְּלָלִים.

תל־אביב עיר שירה | איתי שקד

הָעֲרָפֶל שֶׁבָּא מֵהַיָּם וְשׁוֹטֵף אֶת רְחוֹבוֹת הָעִיר, הָאֵינְסוֹפִית, בְּשִׁירֵי מְשׁוֹרְרִים. נְעָרוֹת צְעִירוֹת עִם כַּלְבֵיהֶן הַקְּטַנִּים, גּוֹלְשִׁים לְלֹא חֻלְצָה צוֹעֲדִים יְחֵפִים, אוֹפַנַּיִם בַּשְּׁבִילִים, שְׂדֵרוֹת, סַפְסָלִים, זְמַן אַחֵר, בְּמֵמַד שָׁלֵם, לֹא מַצְלִיחַ לְהִסְתַּיֵּם. *** זִכְרוֹנוֹת אַהֲבָה שֶׁל קַיִץ וּסְתָו, וְחֹרֶף מְמֻשָּׁךְ, עֲרָפֶל בָּהִיר, אוֹר כֹּה זַךְ, בְּעִיר שֶׁאוֹרוֹתֶיהָ נוֹתְרוּ דּוֹלְקִים, בַּחַלּוֹנוֹת, עַל הַגַּגּוֹת, בְּמִרְפְּסוֹת הַמִּגְדָּלִים. מַסּוֹק צְבָאִי […]

חלום | נועם מאיר שדות

מִבַּעַד לְמָסַךְ הַבַּרְזֶל הִיא מְצִיצָה אֵלַי עֵינָהּ רוֹטֶטֶת עֲטוּפָה בְּגָלָבִּיָּה וַאֲנִי קוֹלֵט זִיק שֶׁל מַבַּט אוֹהֵב בְּתוֹךְ הַגּוּף הֶעָטוּף בְּתוֹךְ הַפָּנִים הַסְּתוּמוֹת. מִתְעוֹרֵר, וְזֶה הַכֹּל הָיָה חֲלוֹם וַאֲנִי לְבַד עִם בּוֹרֵא עוֹלָם מַאֲזִין לְרֶשֶׁת ב' מְדַמְיֵן שֶׁהָעֲרָבִיָּה הַהִיא בַּגָּלָבִּיָּה שֶׁלִּי.

השקט | יהודה ויצנברג ניב 

הַשֶּׁקֶט שֶׁלִּפְנֵי הָעֶרֶב מְחַדֵּד אֶת חוּשֵׁי־הַקֶּשֶׁב שֶׁלִּי. אַתְּ כָּמוֹנִי, יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ תְּסִיסַת צְמִיגֵי־מְכוֹנִיּוֹת עַל הַכְּבִישׁ הַמָּהִיר, יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ אִוְשַׁת הֲלִיכָתִי הַפְּתַלְתַּלָּה בַּטַּיֶּלֶת מֵעַל הַחוֹף. עֵינַי מְלֵאוֹת עַכְשָׁו שֶׁקֶט מְדֻמֶּה וַאֲנִי יָכוֹל לָלֶכֶת עַל הַמַּיִם אוֹ לַחֲלוּפִין לִשְׂחוֹת.  

דילוג לתוכן