האם דווקא עכשיו דרוש הומור שחור? וחינם לכל דורש? "שירי אלמנות ויתומים מצחיקים" או "חייב הומור, רצוי שחור", הוא ספרו השמיני של יובל ששון, מחזור שירים סאטיריים במיטב המסורת של חנוך לוין, שנכתבו מתחילת מלחמת "חרבות ברזל"

יובל ששון, שחי במשך כמה שנים עם סרטן ושורד וממשיך לפרסם, כואב את המלחמה ואת הקורבנות ומתמודד איתה באמצעות כלי פרובוקטיבי, אך מעודד לאנשים מסוימים, שמצד שני, עוררה את זעמם של רבים. הספר יינתן חינם לכל דורש! דרך אתר עברית, בלינק: https://tinyurl.com/3detb4rp "מקווה שתיהנו, בעצם זאת לא המילה המתאימה." כך פותח יובל ששון את ההקדמה לספרו החדש. […]

'אנחנו ננצח' – בריו באלבום פטריוטי חדש! 

בריו באלבום שישי חדש שנקרא ״אנחנו ננצח״ ומוקדש כולו לחיילים וכוחות הביטחון, בעיבודים של מיטב המוזיקאים בישראל: תמיר צור, דודו קומה ועוד. בריו בן 34 נשוי + 2,  מתמודד עם פוסט טראומה מהשירות הצבאי ובטיפול פסיכולוגי כל שבוע מטעם הצבא, כאשר חלק מהשירים נוצרו בעקבות הכאב ומה שקורה במלחמה. למיינסטרים נחשפתם אל בריו לפני כשנתיים […]

בהשראת אם של חטוף | שולה ברנע

רוּחֲךָ מְשַׁיֶּטֶת בְּחַדְרְךָ נִכָּר הֵיטֵב כִּי נַעֲלֶיךָ מַמְתִּינוֹת לְהִנָּעֵל גַּרְבֶּיךָ לְהִגָּרֵב וּבְגָדֶיךָ לְהִלָּבֵשׁ, לֹא אֲכַבְּסֵם, אוּלַי תָּגִיחַ פֶּתַע, אֲנִי מַזְמִינָה הַפְתָּעָה שֶׁכָּזוֹ, לִכְבוֹדָהּ אֶתְכּוֹנֵן. בִּרְאוֹתִי אֶת פִּרְחֵי הָאָבִיב אֶחְשֹׁשׁ פֶּן דָּמְךָ מַשְׁקֶה אַדְמַת נֵכָר וּפְרָחִים יִפְרְחוּ תַּחַת שׁוּבְךָ, חַדְרֵי לִבִּי נִמְלְאוּ רוֹשׁ, הוּא מַשְׁקֵנִי מָרָה בֹּקֶר וָלֵיל – אֵין מִי אֲשֶׁר יָחוּס.

שלושה שירים | נועם מאיר שדות

קוֹרְאִים לִי מַר נֶחְמָד כִּי אֲנִי אוֹמֵר שָׁלוֹם לְהִתְרָאוֹת וּבְבַקָּשָׁה כָּל הַבָּנוֹת אוֹמְרוֹת הוּא נֶחְמָד הוּא נֶחְמָד מַר נֶחְמָד אֲבָל מַר נֶחְמָד מְחַפֵּשׂ לוֹ גְּבֶרֶת נֶחְמֶדֶת לְסִפּוּר אַהֲבָה סוֹחֵף וְרוֹמָן רוֹמַנְטִי עָמֹק כִּי מַר נֶחְמָד הוּא גַּם גֶּבֶר וְהוּא רוֹצֶה אִשָּׁה כְּמוֹ כָּל הַגְּבָרִים עַל כֵּן יְשַׁנֶּה שְׁמוֹ לְמַר אִישׁ. * בַּלַּיְלָה בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל […]

"חנות הספרים" (גרסת האימה) – מאת: ישי ויסמן

בסוף זה תמיד חוזר לאותו סיפור. קו רקיע גשום, דמדומים ורחובות אפורים, מתארכים. ואתה רץ. עובר כביש, חוצה בפראות בין אופניים למכוניות. צליל חריקת הבלמים לא מרתיע אותך. גם לא זעקותיו הצרודות של הנהג, שכמעט עבר דרכך. כלום לא מזיז לך. רק דבר אחד אתה רוצה, לרוץ הכי מהר שאפשר. להתעלם מהנשימות הקצובות. אחת שתיים […]

כשלא נהיה?! | רות ארטמן

כְּשֶׁלֹּא אֶהְיֶה עוֹד לֹא אֵדַע זֹאת, וְלֹא אַזִּיל דִּמְעָה… אֲבָל – אִם אַתֶּם לֹא תִּהְיוּ מַבּוּל דְּמָעוֹת יֵרֵד. עַל מַצְפּוּנֵנוּ תִּהְיוּ – וְשָׁם תֵּשְׁבוּ לָעַד. עוֹד יֵשׁ זְמַן שֶׁנִּתְאַחֵד כְּעַם. וְגַם אַתֶּם – תִּהְיוּ, תִּהְיוּ וְיַחַד שׁוּב נִהְיֶה, נִהְיֶה. כֻּלָּנוּ נְקַוֶּה.  

קומפלקס של חיים פילוסופיה ותיאוריה בפילוסופיה של הגבריות | ד"ר טל סלוצקר

Woman, Old Man and Flower - by Max Ernst

הפילוסופיה של הגבריות החלה במאמר הראשון שכתבתי עבור שולחן כתב העת עכשיו בעריכתו של פרופסור גבריאל מוקד, לאחר זמן מסויים כתבתי את המאמר השני ולאחרונה את השלישי. בינתיים לא היה בפילוסופיה זו דיון בנשיות. הייתי אומר שאותה חוויה של שינוי מגדרי שעוברת על הגברים היא מה שהנשים חוות רק בכיוון ההפוך ובאופן יותר עוצמתי. הנשים […]

המחיקה | ישי ויסמן

הוא הרים את הראש והסתכל על החדר; מנסה להבין איפה הוא נמצא, מה זה המקום הזה? הכל היה זר עבורו. החדר היה קטן, לכל היותר שלושה ארבע צעדים לרוחבו וגם לאורכו. היה שם חלון מרובע, עם תריסים אפורים, ודלת עץ בודדה. באמת שניסה לפשפש בזיכרונו, להבין איך בדיוק הגיע לשם? מה מעשיו בחדרון הזה? אבל […]

כתובת הערפילית | רות ארטמן

בְּמֶרְחֲבֵי הָאֵימִים שֶׁל הַגָּלַקְסְיוֹת, בָּעֹמֶק הַבּוֹלְעָנִי שֶׁל חֹר שָׁחֹר, מֵעֵבֶר לָאֹפֶק הַבִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִי – מֵרַחֶפֶת שְׁאֵלָתִי. הַאִם שָׁם דְּמוּת גּוּפְךָ מְרַחֶפֶת? הַאִם שָׁם כָּל חֶלְקִיקֵי גּוּפְךָ נֶאֱחָזִים יַחַד, לְפוּתֵי חֲרָדָה, כְּלוּאִים בִּשְׂרִידֵי אֶנֶרְגְּיָה, מְרַטְּטִים מֵחֶרְדַת הַפְּרֵדָה אוֹ… הַקּוֹסְמוֹס הָאַדִּיר שִׁלֵּחַ בְּךָ קַרְנֵי גָּמָא קַדְמוֹנִיּוֹת וְאַתָּה לֹא עוֹד. אֲבָל – אִם שְׁאֵלָתִי תַּגִּיעַ לָעַרְפִלִּית שֶׁלְּךָ, אָנָּא אֲהוּבִי […]

מלך | נועם מאיר שדות

I. בורגר־ראנץ אִם הָיִיתִי מֶלֶךְ בְּעוֹלָם שֶׁהוּא רַק שֶׁלִּי הָיִיתִי בּוֹנֶה לִי אַרְמוֹן וּבָאַרְמוֹן לֹא הָיוּ אֲנָשִׁים וְאָז אַף אֶחָד לֹא הָיָה נֶעֱלָב מִמֶּנִּי אִם אֲנִי רוֹצֶה לֶאֱכֹל בּוּרְגֶּר־רַאנְץ' בִּגְרֶנְד־קֶנְיוֹן וְזֶה לוֹקֵחַ לִי שְׁעָתַיִם אֲבָל אֲנִי לֹא מֶלֶךְ. יוֹתֵר נָכוֹן אֲנִי אֶבְיוֹן בֵּין אֶבְיוֹנִים וּמָלֵא אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לְהֵעָלֵב אִם אֹכַל עַכְשָׁו בּוּרְגֶּר־רַאנְץ' אָז אֲנִי מְוַתֵּר […]

דילוג לתוכן