כשהתעוררתי | יהודה ויצנברג ניב
כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי בְּאֶמְצַע־הַלַּיְלָה לֹא מְצָאתִיךְ לְצִדִּי. הַבַּיִת הָיָה שָׁקֵט, בַּדְּמָמָה מְזוּגָה הָיְתָה אִוְשָׁה עֲמוּמָה שֶׁל הַיָּם הַסָּמוּךְ. כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִתְרַחֵשׁ רֶגַע לִפְנֵי־כֵן: רַעַשׁ, אוּלַי תְּנוּעָה, קַמְתִּי לִבְדֹּק וּמִיָּד נוֹכַחְתִּי שֶׁאֲלֻמּוֹת־אוֹר שֶׁל פָּנָסֵי־מְכוֹנִיּוֹת מְאַחֲרוֹת־בַּנֶּשֶׁף רָצְעוּ בְּלָבָן אֶת תִּקְרַת הַמִּסְדְּרוֹן הַחֲשׁוּכָה וּבַסָּלוֹן רִצֵּד מָסַךְ־הַטֶּלֶוִיזְיָה מוּל עֵינַיִךְ הָעֲצוּמוֹת.
קול באישה | עידית גילאור
אִשָּׁה מוֹבִילָה אֶת קוֹלָהּ דֶּרֶךְ יְצִיעֵי אִצְטַדְיוֹנִים נוֹטְפֵי טֶסְטוֹסְטֵרוֹן, דֶּרֶךְ מִיקְרוֹפוֹנֵי שַׂחְקָנִים בְּהֵיכְלֵי תֵּאַטְרוֹן, דֶּרֶךְ מַפּוּחֵי עָלִים בְּגִנּוֹת מִשְׂחָקִים, דֶּרֶךְ צְלִילֵי רוֹכְלִים בְּדוּכְנֵי הַשְּׁוָקִים. אִשָּׁה מוֹבִילָה אֶת קוֹלָהּ דֶּרֶךְ צוֹפְרֵי אֳנִיּוֹת מִתְחַכְּכוֹת בָּרְצִיפִים, דֶּרֶךְ קוֹנְכִיּוֹת שְׁכוּחוֹת בְּכִיסֵי הַחוֹפִים.
רוח | מולי פלג
בְּעֵינֵי רוּחִי אֲנִי רוֹאֶה אוֹתִי עָף, דּוֹאֶה לְאָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיִיתִי וּלְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה. מֻקָּף אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים, אֲבָל אֲנִי לֹא מִכָּאן. עִם שַׁדְכָן גָּדוֹל אֲנִי מְנַסֶּה לְהַצְמִיד אֶת דַּפֵּי הַחַיִּים, שֶׁלֹּא יִתְעוֹפְפוּ בָּרוּחַ הַפּוֹרֶצֶת מֵהַדֶּלֶת שֶׁנּוֹתְרָה קְרוּעָה.
משוררים זקנים | תוֹת הֶרמס סאטוֹרי
שְׁמוּרִים בְּחַדְרֵיהֶם הָאֲטוּמִים הַיְּשָׁנִים: עַד תֹּם מַעֲמִידִים פָּנִים עִם תַּצְלוּמֵיהֶם הַמְּאֻפָּרִים הַצִּיּוּרִים וְהַסְּפָרִים: תָּמִיד הַרְבֵּה סְפָרִים שֶׁחִבְּרוּ הַחֲבֵרִים הַיְּקָרִים הַטּוֹבִים: עוֹד כְּשֶׁהָיוּ צְעִירִים וּבוֹדִים דְּבָרִים פְּעוּטִים מִלִּבָּם עַל אוֹדוֹת סוֹפְרוֹת וְסוֹפְרִים עִבְרִים: קְטַנִּים כְּמוֹתָם.
* | ליאת מנור אפשטיין
הַלֶּהָבָה הַזּוֹ בּוֹעֶרֶת וְלֹא רוֹאִים אֶת בָּהֳקָהּ הַלֶּהָבָה הַזּוֹ בּוֹעֶרֶת וְלֹא שׁוֹמְעִים אֶת גַּחַלְתָּהּ הַלֶּהָבָה הַזּוֹ שׂוֹרֶפֶת וּפֶחָמֶיהָ מַפְתִּיעִים אֶת הָעוֹלָם.
* | דנה שניידר
אַתְּ קָמָה בַּבֹּקֶר הַתִּקְרָה מִתְרַסֶּקֶת עָלַיִךְ מִבֵּין הַהֲרִיסוֹת אַתְּ חוֹבֶשֶׁת חִיּוּךְ עוֹטָה אַי־לַיְנֶר וְיוֹצֵאת מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה אֶל הָעוֹלָם אַתְּ נִכְנֶסֶת לַמְּכוֹנִית שֶׁשְּׁלֹמֹה קָרָא לָהּ גּוֹנְדּוֹלָה אֲבָל אֵין פֹּה אַרְיוֹת אִיטַלְקִיּוֹת רַק הֵד אַזְעָקוֹת אַתְּ נוֹשֶׁמֶת עָמֹק וְאוֹחֶזֶת בַּהֶגֶה מְנַוֶּטֶת, בְּחֹסֶר בְּרֵרָה בָּעֶרֶב תַּכְנִיסִי אֶת הַיְּלָדִים תַּחַת כְּנָפַיִךְ וּבַלַּיְלָה תִּלְחֲשִׁי: מוֹדָה אֲנִי
אושר | נועם מאיר שדות
הָאֹשֶׁר הוֹלֵךְ וְרַחֵק מִמֶּנִּי. הָעוֹלָם מִתְעַכֵּר בְּצִבְעֵי בְּדִידוּת. הַשָּׁחֹר סוֹגֵר עָלַי, אֲנִי לְבַד, חַיָּה פְּצוּעָה בֵּין חַיּוֹת בְּרִיאוֹת מְיַחֵל לְטֶרֶף מְיַלֵּל אָדָם רַךְ בַּשָּׁנִים הִנּוֹ אָדָם גַּם אֲנִי אָדָם אָדָם וְאָדָם הִנָּם שְׁנֵי אֲדָמִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְהַעֲבִיר מְצוּקַת חַיִּים יַחַד בְּלִי בְּדִידוּת אֲבָל עִם רֵיחַ מְתַקְתַּק שֶׁל עַצְלוּת.
מה החושך הזה | רות ארטמן
הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה שׁוֹלֵט בְּיָד חֲזָקָה נוֹפֵל כִּשְׂמִיכָה אֲטוּמָה זוֹחֵל עַל אֲדָמָה קָרָה מְעֻלְּפֵי שֵׁנָה אָנוּ נֶאֱבָקִים בְּמִפְלְצוֹת הַלַּיְלָה אִישׁ וְסִיּוּטָיו אִמָּהוֹת יְחֵפוֹת רַגְלַיִם מְנַחֲמוֹת יְלָדִים רְדוּמִים. דַּי… דַּי… אֲנַחְנוּ יְתוֹמִים מֵאֵם שׁוֹמְעִים הֵדֵי אֲנָשִׁים מִתְפּוֹצְצִים. פַּחַד שָׁחֹר יוֹרֵד עַל אֲדָמָה עֲצוּבָה.
* | שולה ברנע
טִפַּת תִּקְוָה עַל אֶדֶן לִבִּי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לַחְדֹּר לְהִכָּנֵס פְּנִימָה וּלְגָדְשׁוֹ בָּהּ מָה יִקְרֶה – אִם לֹא? תִּשְׁקַע בְּנַחַל הָאַכְזָבוֹת אוֹ תִּבָּלַע בְּמֵי הַתְּהוֹם.
אִמי | לילך סטמבולצ'יק
יַתְמוּתֵךְ מֵאֵם כְּשֶׁחָלָב עַל שְׂפָתַיִךְ עֲלִיָּתֵךְ מִמּוֹסֶל לְמַעְבָּרָה זָבַת מַחְסוֹר אָבִיךְ נִלְקַח מִמֵּךְ בְּיַלְדוּתֵךְ כְּשֶׁנִּסָּה לְהוֹשִׁיעַ אִשָּׁה זָרָה מִנָּחָשׁ. נְטִישַׁת אַחֲיוֹתַיִךְ מַחֲלָתֵךְ, יִסּוּרַיִךְ אַלְמְנוּתֵךְ בִּדְמִי יָמַיִךְ. אֵינְסוֹף הַתְּפִלּוֹת וְרִבְבוֹת הַנֵּרוֹת שֶׁהִדְלַקְתְּ לְרַבִּי מֵאִיר נִכְרְכוּ כְּמוֹ מַחְרֹזֶת סְבִיב צַוָּארֵךְ. אֲנִי לְתֻמִּי דִּמִּיתִי עַצְמִי עֲבוּרֵךְ לְאֶשֶׁד מַפַּל סַעַר שֶׁאֵינוֹ מַרְוֶה.