שלומי חזר מיוון עם אגזוז חדש בשביל הפיאסטה המצ'וקמקת שלו. אתם קולטים, הבן אדם חזר מחופשה מחו"ל עם חלק חילוף לרכב. טל התפלאה שמיקה בכלל הביאה לו לצאת לחופשה בלעדיה.
הוא הזמין אותנו לראות את התמונות אחרי שבועיים, וגם את הדירה החדשה שהוא ומיקה שכרו בבבלי. פנטהאוז עם 6 חדרי שינה ומרפסת ענקית שרצה מסביב לכל לבניין.
"ככה תוכלו להרוג שתי ציפורים במכה אחת" שלומי אמר, שזה די מצחיק, כי הדייר הקודם שגר בדירה, התאבד, קפץ מהמרפסת ונחת על מרצדס חדשה עם גג נפתח.
טל אמרה שהיא בחיים לא תסכים לגור בדירה שמישהו התאבד בה, לא משנה כמה הבעל בית מוכן להוריד במחיר. לי זה לא משנה, ואני חושב שגם טל חשבה פעמיים כשהיא ראתה את הפנטהאוז עם המרפסת בגודל האנטרפרייז. הנושאת מטוסים התכוונתי, לא החללית ממסע בין כוכבים.
איחרנו אליהם עשרים דקות כי טל התלבטה במשתלה עשרים דקות אם לקחת את השיח עם עלי הבננה הרחבים או את הקקטוס עם הקוצים הסגלגלים. בסוף בחרה את הקקטוס כי "מיקה אוהבת קקטוסים", למרות שהיא לא נראתה כל כך נלהבת כשטל הביאה לה אותו. מיקה פשוט אמרה תודה והניחה אותו ליד שאר הקקטוסים הסגולים במרפסת והלכה לשבת בכיסא הנוח שלה.
טל אמרה, כלומר לא באותו רגע אלא אחרי זה, כשהיינו בבית, שזה מה שמיקה עושה כל היום, לא זזה מהכיסא. לא רציתי להעלות את זה, אבל גם טל לא עושה יותר מדי אחרי שסיימה את התואר הראשון ולא החליטה אם למצוא עבודה או להמשיך לתואר שני.
בכל מקרה, שלומי אמר שביום בהיר אפשר לראות את הים בין שני הבניינים הכחולים ממול. הוא התכוון לחריץ בין שתי מפלצות בטון הענקיות שתופסות 90 אחוז מהנוף ממול.
אחרי זה הסתכלנו על התמונות. הנה שלומי והחברים שלו משתזפים בחוף, שלומי על אופנוע ים, שותים בירה באיזה בר.
בין לבין הוא שאל אם מצאתי כבר משהו. אמרתי לו שאני מחכה לכמה תשובות אבל זה לוקח זמן. הוא אמר שהוא לא ידע שכל כך קשה למצוא עבודה לאנשים עם תואר שני בביולוגיה. ואז הוא אמר, לא סליחה, זו הייתה מיקה שאמרה שיפה שלפחות ההורים קצת עוזרים.
אחרי זה שיחקנו סנוקר זוגות. אני וטל ניצחנו בקלות שלוש אחד. בסוף המשחק האחרון, כשעמדתי להכניס את הכדור השחור, שלומי הצביע למטה ברחוב, על מרצדס ספורט כחולה קבריולה שחנתה מול הבניין. שלומי אמר שעל המרצדס הזאת הדייר הקודם נחת. בעל המכונית, שכן מקומה שישית, אמר שכל המושבים מעור היו בצבע אדום ואפור. שלומי שמע שהדייר היה בדיכאון. בדיוק פיטרו אותו מהעבודה והחברה שלו עזבה אותו. טל שאלה אם הביטוח מכסה התאבדויות ושלומי אמר שהוא חושב שלא, גם אם יש לך ביטוח צד שלישי.
השכן נאלץ להחליף את כל הבפנוכו של המרצדס. עלה לו הון. דם קרוש קשה מאוד לנקות, ובדרך כלל גם משאיר כתמים.
שלומי הסביר שאם אתה בדיכאון וגר בפנטהאוז זה גורם לך לחשוב מחשבות. טל שאלה למה הוא מתכון ושלומי ענה שזה גורם לחשוב על המסלול המהיר למטה. ואז מיקה העירה שיכול להיות שהוא לא התכוון בכלל לקפוץ. אולי הוא פשוט איבד שיווי המשקל. טל אמרה שזה שטויות, המעקה מספיק רחב כדי לעשות פליק פלאק לאחור. מיקה אמרה שיכול להיות שהוא לא שם לב או לא היה מרוכז. טל רטנה ואמרה שוב שזה שטויות וגררה את הכיסא שלה לקצה של המרפסת, טיפסה עליו ואז קיפצצה ממנו על המעקה.
צעקתי שתירד משם תיכף ומיד ושלומי אמר שהיא יכולה ליפול למטה. טל חייכה ואמרה שזאת בדיוק הנקודה.
היא פשטה את הידיים לצדדים והתחילה ללכת באיטיות, מתנדנדת מצד לצד. הרוח קצת הפריעה לה והעיפה לה את השיער על הפנים וטל הייתה צריכה כל פעם למשוך את הראש לאחור כדי לראות קדימה. אחרי שעברה שני שליש מרפסת, טל כמעט איבדה את זה. סירנה של אמבולנס שעבר למטה הוציאה אותה מהריכוז ובמקום להסתכל קדימה היא הסתכלה למטה ואז החלה לנטות החוצה, כשהידיים, הראש ולבסוף כל הגוף, פונים חזק ימינה. טל ניסתה ללא הצלחה לעצור את המומנטום לצנוח למטה והמשיכה להתרחק מאיתנו לכיוון הרחוב. אני ושלומי קפצנו מהכיסאות ורצנו לעברה, אבל היא הייתה רחוקה מדי. לא יודע איך, אבל, ברגע האחרון, טל הצליחה לעצור את הגוף להיגרר יותר, מרימה את רגל שמאל לשיווי משקל. במאמץ גדול היא משכה את הידים חזרה קדימה ועל רגל אחת, עומדת על קצה המעקה החיצוני, מיישרת חזרה גם את הגוף. אני צרחתי שתירד משם ושלומי אמר שהיא ירדה מהפסים. טל רק חייכה והמשיכה ללכת על המעקה יותר מהר, מקפידה להסתכל ישר ולא למטה.
לבסוף היא הגיעה לקצה השני וקפצה חזרה על המרפסת, מותחת את הגב והידיים כמו שרק סיימה תרגיל על הקורה.
מיקה אמרה.
טוב, מה זה משנה.
חזרנו בשתיקה הביתה. איך שהגענו, טל אמרה שהיא רוצה להזמין אותם אלינו מתישהו.
אמרתי לה שאני נכנס להתקלח.
