אֶת שְׂפָתַי הָאֲלֻמּוֹת
אַתָּה פּוֹתֵחַ הַבֹּקֶר בְּרֹב חַסְדְּךָ, עֵינַי
מְחַפְּשׂוֹת אֶת תַּעֲלוּמַת חַיַּי בִּפְרָטֵי הַבַּיִת
וִילוֹן מוּסָט מֵחַלּוֹן הַמְּצִיאוּת.
שָׁם בַּחוּץ גִּנַּת הָאֱגוֹז שֶׁלִּי מַכְרִיזָה
בִּשְׂפַת הַשֶּׁקֶט מִי לַאֲדֹנָי אֵלַי!
אֲנִי לֹא לוֹקַחַת צַד,
בַּחֲלוֹמִי הָיִיתִי מוּמְיָה שֶׁרַק הַבֹּקֶר
פָּתְחוּ אוֹתָהּ מֵהָרַגְלַיִם עַד לְמַעְלָה.
שְׁתֵּי חֲתוּלוֹת יוֹשְׁבוֹת עַל שְׂפַת הַמִּטָּה
מַבִּיטוֹת בִּי מְחַכָּה בְּלִי סוֹף.
מָה הֵן חוֹשְׁבוֹת עָלַי, מְחַפֶּשֶׂת מִלּוֹת הָאֱמֶת,
שַׂמְתִּי אֶת הָאֹכֶל שֶׁלָּהֶן עַל הָרִצְפָּה,
חָלַטְתִּי תֶּה יָרֹק עִם יַסְמִין,
נֵר הַזִּכָּרוֹן לְאִמָּא וּלְרָשׁ"בִּי מַמְשִׁיךְ לִדְלֹק,
הִפְסַקְתִּי לִסְפֹּר אֶת יְמֵי הָעֹמֶר בל"ג.