1. טיימר
הַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכוֹל לִהְיוֹת רוֹבּוֹט
כֵּן כֵּן, רוֹבּוֹט, מְתֻכְנָת, מְסֻדָּר, מְעֻמְלָן, מְתֻרְגָּל
כָּזֶה עִם בֶּטֶן שְׁטוּחָה וּמַצַּב רוּחַ יָשָׁר
לֹא מִתְעַצְבֵּן, מְחַיֵּךְ וְלֹא נָח.
תָּמִיד סְטָטִי, קַר, רָגוּעַ, נִנּוֹחַ, מְשֻׁבָּח וְלֹא מְסֻבָּךְ.
הַלְוַאי וְהָיִיתִי טוֹב יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאֶפְשָׁר
עוֹשֶׂה שְׁכִיבוֹת סְמִיכָה בֵּין זוּם לְזוּם
וְכָל הַזְּמַן עִם מַצַּב רוּחַ קָסוּם
יוֹרֶה חֲרוּזִים שֶׁמְּרִימִים
וְלֹא מִתְעַצְבֵּן בַּיָּמִים
הַלְוַאי וְהָיִיתִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מְשֻׁכְלָל
וְלֹא כָּזֶה, מָה זֶה? שֶׁנַּחַת בִּגְלַל
שֶׁאֵין בְּרֵרָה.
כִּי צָרִיךְ לַעֲבֹד, לְפַרְנֵס, לְדַסְקֵס, לְקַרְקֵס, לְחַפֵּשׂ
וְאָז לִמְצֹא שֶׁשְּׁעוֹן הַחוֹל לֹא מְחַשְׁבֵּן לְאַף אֶחָד.
לֹא לָרוֹפְאִים
לֹא לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
לֹא לַמְּהַנְדְּסִים
לֹא לְעוֹשֵׂי הָאֶקְזִיטִים
וַאֲפִלּוּ לֹא לַאֲנָשִׁים הֲכִי יָפִים וּמְאֻשָּׁרִים שֶׁיֵּשׁ
הַטַּיְמֶר לֹא סוֹפֵר אַף אֶחָד בָּעוֹלָם
חוּץ מֵאֱלֹהִים.
2. שיר טוב
כַּמָּה יוּרוֹ הָיִיתָ נוֹתֵן בִּשְׁבִיל שִׁיר טוֹב?
כַּמָּה שִׁילִינְג הָיִית נוֹתֶנֶת?
וּמָה עִם נַדְלָ"ן הָיִיתָ נוֹתֵן?
כַּמָּה מִסִּים הָיִיתָ מְשַׁלֵּם..
מֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל שִׁיר טוֹב?
מֶה הָיִיתָ מוֹכֵר?
אֶת אֲחוֹתְךָ, אֶת הַשָּׁכֵן.
מֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל לִשְׁדֹּד תַּ'רְחָבוֹת.
רָץ עִם תַּחְתּוֹנִים בָּרְחוֹבוֹת.
מֶה הָיִיתָ נוֹתֵן בִּשְׁבִיל שִׁיר טוֹב?
גַּם בִּידִיעָה שֶׁלֹּא יִקְרֶה אִתּוֹ דָּבָר.
לָמָּה כֻּלָּם כֹּל כָּךְ רוֹצִים שִׁיר טוֹב?
כְּשֶׁרֹב הַשִּׁירִים רָעִים כָּל כָּךְ..
לָמָּה כֻּלָּם כֹּל כָּךְ רוֹצִים שִׁיר טוֹב?
כְּשֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי שִׁירִים גַּם כָּךְ..
3. בתחנה הישנה
שׁוּב בַּתַּחֲנָה הַיְּשָׁנָה
שׁוּב בֵּין הַבָּתִּים הָאֲפֹרִים
מִסְתּוֹבֵב לְבַד לְלֹא סִבָּה
הַפַּחַד מְעוֹרֵר לִי תַּ'חוּשִׁים
נִכְנַס לַחֲנוּת שֶׁבַּפִּנָּה
וְלוֹקֵחַ, עוֹד הִמּוּר זְמַנִּי
יוֹשֵׁב מוּל מָסַךְ הַצְּפִיָּה
כָּכָה מְבַזְבֵּז לִי תַּ'חַיִּים
שׁוּב, אוֹבֵד בָּרְחוֹבוֹת
בֵּין כָּל הַקִּירוֹת
בִּדְרָכִים לֹא מֻכָּרוֹת
שׁוּב, אוֹבֵד בַּסִּמְטָאוֹת
עָסוּק בַּתְּהִיּוֹת
לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת
שׁוּב בַּתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה
שׁוּב בֵּין הַשְּׁקָרִים הָרְגִילִים
גְּרָפִיטִי יָשָׁן עַל הַחוֹמָה
אִם נַפְסִיק יָבוֹאוּ הַצְּלָלִים.
4. רעשי לילה
בַּלֵּילוֹת אֲנִי אוֹהֵב לִמְתֹּחַ אֶת הַזְּמַן
לִנְסֹעַ בְּרַכֶּבֶת שֵׁדִים, מְדֻמְיֶנֶת
לִשְׁזֹר אוֹתִיּוֹת אֲבוּדוֹת
לִשְׁקֹעַ בַּלַּבָּה הַשּׂוֹרֶפֶת
לִמְחֹק וְלִכְתֹּב, לִבְהוֹת בַּדַּפִּים
לְהַבִּיט בַּשָּׁמַיִם, נְטוּלֵי כּוֹכָבִים.
וּכְשֶׁרַעֲשֵׁי הַלַּיְלָה, מִתְמַזְּגִים בַּגֶּשֶׁם
טֶלֶוִיזְיָה רוֹעֶשֶׁת, חֲתוּלָה מְיַלֶּלֶת
פַּחִים יוֹצְאִים הַחוּצָה לְטִיּוּל וְחוֹזְרִים
נַהַג מַשָּׂאִית עוֹצֵר בְּפַאֲתֵי הַדֶּרֶךְ
אַנְשֵׁי הַלַּיְלָה, מְהַלְּכִים עִם כֶּלֶב.
הַמְּעַטִּים שֶׁלֹּא נִרְדָּמִים.
מִתּוֹכָם, אֵלּוּ שֶׁמַּמָּשׁ מִשְׁתַּעַמְמִים
יְכוֹלִים בְּטָעוּת, לַחְטֹא בִּכְתִיבָה.
המנהרה – סיפור קצרצר
המנהרה הייתה מלאה בכתמי לכלוך.
צבעם חום ושחור.
"אפשר להתמסטל מריח שתן?", חשב האיש, בעודו מרוקן את השלפוחית על הקיר.
העיניים נתלו מהתקרה. בודדות.
"למשוררים אסור לכתוב. יהיה לילה, יהיה בוקר, אבל בסוף מישהו יצליח", כתב בספריי אדום על הקירות המתקלפים.
הנער פרץ לחלל הריק, אל החושך (מתעלם מהעיניים).
האיש ניסה לעצור את הנער.
"מה אם יגיעו החיות?", הדהד הקול.
שניהם שתקו.
אישונים גדולים הסתכלו עליהם.
"אתה תהרוג אותי?", שאל הנער.
"אני לא, אך הם כן", ענה האיש ועזב את ידו.
הנער דהר לכיוון יחידת אור קטנה בקצה.
החיות נכנסו.
לא כולם צמאי דם.
הרעב חולף.
ומישהו הצליח לסיים שורה.