ארבעה שירים | איריס שפירא ילון

אני מתחילה מהסוף

מַשְׁפְּרִיצָה שִׁירִים כְּמוֹ עִטּוּשׁ,
בְּקַלּוּת, אֲנִי לֹא צְרִיכָה לַעֲבֹד
תִּרְאוּ אוֹתִי, תִּמְחֲאוּ כַּפַּיִם
אוּלַי, אַחַר כָּךְ
יָבוֹאוּ עֲרִיכָה וְלִטּוּשׁ
סַדְנָאוֹת כְּתִיבָה, קְרִיאַת מְשׁוֹרְרִים
הֶכֵּרוּת עִם סִגְנוֹנוֹת אֲחֵרִים
לְמִידָה, עֲנָוָה, הַקְשָׁבָה
קְצָת כָּבוֹד.

בֵּינְתַיִם, לֹא כָּל כָּךְ קַל
יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה עַל מָה לַעֲבֹד,
כָּל יוֹם לְהַזְכִּיר לְעַצְמִי
לַעֲבֹר דֶּרֶךְ
"אַף אֶחָד לֹא רוֹדֵף אַחֲרַיִךְ".

שידור חי

גּוּפִי מִגְדַּל שִׁדּוּר.
דָּמִי זֶרֶם עִקְצוּצִים חֲלוּפִי.
אֲנִי אַנְטֶנָה דַּקָּה
מְחַפֶּשֶׂת אַחַר תְּדָרִים,
פוֹטֶנְצְיָאל חִבּוּרִים.

אֵיבָרַי מְחֻבָּרִים
יְשִׁירוֹת לְשַׁנָּאַי
מֵּמִיר.

לִבִּי מַעֲבִיר הַחוּצָה
בַּתִּמְסֹרֶת חַשְׁמַל פְּרוּצָה
בְּמַנְּחֵי גּוּף
וְהַבָּעוֹת פָּנִים
כָּל־הַמֻּצְפָּן־בִּפְנִים.

נַפְשִׁי
שׁוֹלַחַת עֵינַיִם,
דֶּרֶךְ יָדַיִם לָאֶצְבָּעוֹת.
מַעַגְלֵי מִלִּים
וְחֶלְקִיקֵי דְּמָעוֹת, נָחִים
עַל תַּיִל שִׁירִים.

אוטונומיה סגולה

רוֹצָה לְהַצְמִיחַ בִּי
עַמּוּד־שִׁדְרָה סָגֹל,
לְשַׁדּוֹ וָרֹד וְכָחֹל.
זְקוּף חֻלְיוֹת, גָּדוֹל
מָגֵן חוּט שִׁדְּרָה עָדִין
בְּחָסְנוֹ מַאֲמִין
בֶּן חוֹרִין,
אֵיתָן
מִגְּמִישׁוּת פְּנִימִית.
נֶאֱמָן בְּאַהֲבָה
עַצְמִית
עַמּוּד זָקוּף,
שַׁאֲנָן.
כְּשֶׁמְּטֻלְטָל, אֶל עַצְמוֹ רוֹכֵן,
עָלָיו נִשְׁעָן.
בְּכַנָּתוֹ, מֵכִיל־כָּל.

אני בגודל כל החדר

מִתְרַחֶבֶת לְמִדַּת הַלֵּב,
בְּכָל פְּעִימַת נְשִׁימָה
אֲנִי גְּדֵלָה.
בִּשְׁאִיפַת אֲוִיר מִתְמַלֵּאת, מִתְעַלָּה.
אֲנִי בְּגֹדֶל כָּל הַחֶדֶר, כָּל הַחֶלֶד,
אֲנִי אֶרֶץ־הַבְּחִירָה.

בְּכָל הַלְמוּת נְשִׁיפָה
אֲנִי גַּרְגִּירַת אֹרֶז לָבָן
זְעִירָה וְדוֹמֶמֶת.
מִתְקַיֶּמֶת מְצֻמְצֶמֶת,
אֲנִי רִיק־עַל־מִזְרָן.

וכָּל הַזְּמַן
הַזֶּה, כָּל הַזְּמַן,
אֶפְרוֹחַ קְטַנְטַן
מְפֻחָד
נִרְעַד בִּשְׁקִיפוּתוֹ
טָרוּף בֵּין קִירוֹת יְרֵכַי
הַחַמִּימוֹת,
מְטֻלְטָל בִּנְשִׁימוֹתַי.

The Blue Alice by Charles Blackman

תוכן נוסף לקריאה

ספר חדש חושף חמלה כלפי האסירים והתלמידים שלימדה וגם אל הקרובים אליה, בני ביתה, האהובים הקרובים והרחוקים: ספרה ה־17 של שושנה ויג עוסק בתודעה שבין שלושה מעגלים בחייה של הדוברת: המעגל המשפחתי, המעגל האישי-רומנטי והמעגל, שעיקרו התבוננות פואטית על חיי האסירים בבית-הסוהר שבו עבדה בעבר כמורה.

דילוג לתוכן