מַלְאָכִים מִסֻּלַּם יַעֲקֹב
מַמְתִּינִים חָסְרֵי סַבְלָנוּת,
טַל מְנַצְנֵץ בִּזְגוּגִיּוֹת עֵינָיו שֶׁל אָבִי
הִשְׁתַּקְּפוּתִי הַנַּעֲרִית קְפוּאָה בָּהֶן.
שְׁבִיב שֶׁל הִתְנַצְּלוּת
מֵאִישׁוֹנָיו
זָלְגָה עַל כְּתֹנֶת פַּסִּים
שֶׁהִטְלִיא עֲבוּרִי
כִּפָּה נָשְׁרָה שׁוֹתֶתֶת
יַחַד עִם כָּל הַהַבְטָחוֹת.
וּכְמוֹ שִׁמְשׁוֹן בְּבֵית דָּגוֹן
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַהֵיכָל קָרַס
יָדַעְתִּי
פַּעַם
שְׁנֵינוּ
נֶאֱהַבְנוּ.
