"המתווך האיטלקי לקח ליד את המפתחות, ורגע לפני שיצאנו מהמשרד לעֵבֶר הבית, הוא אמר: לפני שאנחנו הולכים לראות את הבית ולפתוח אותו, אני רוצה שתדעו שזה בית של מָאגוֹ. מאגו באיטלקית זה מג. מכשף. הבטנו בו במבט תָּמֵהַּ".
מה גורם לנו להתאהב עד כלות במקום זר, אזור שלא נולדנו בו ולא גדלנו בו ואין לנו ממנו צֶבֶר זיכרונות ההופך לנוסטלגיה. על הקושיה הזאת מנסה לענות הספר החדש של הסופר, הפובּליציסט והסאטיריקן מאיר עוזיאל, מוציא בימים אלו את הספר הבית ליד האגם באיטליה, ומהשם ניתן כבר ללמוד כי עוזיאל התאהב באיטליה הכפרית האגמית. אומנם הוא חי ועבד ברומא, בשליחות ישראל במשך כמה שנים; אך מדוע יכמַהּ לקנות שם בית בכפר וירצה לגור שם מחצית מזמנו? לדברי המבקר רני יגיל: "זהו ממואר רומניסטי הכתוב באופן ישיר ובגובה העיניים של כותב ישראלי-יהודי מיומן ומרגש, היודע לקחת את קטנות היומיום ולהופכן למעשה ספרות."
מאיר עוזיאל עיתונאי ב"מעריב", עורך, סופר ואיש במה. מאז 1974 ובמשך כ-40 שנה, כמעט ברציפות, פירסם ב"מעריב" את המדור הסאטירי "שיפודים" המשלב ביקורת פוליטית ומבט אישי על חיי היומיום, עם "פינת השלולית" המוקדשת לאהבה שבין הצפרדע לנסיכה. הוא ערך את המוסף השבועי "קריאת ביניים" במעריב, הקים את "מקור ראשון", היה יוצרם של תוכניות טלוויזיה, עורך ומנחה את "בימת מופעי הספרות", כמו כן, פרסם 11 ספרים, בהם קבצי הומור וסאטירה ו-4 רומנים. המדור "שיפודים" מופיע בקביעות במוסף סוף השבוע של העיתון.
