אִם דְּלִילָה הָיְתָה מַמְשִׁיכָה לִחְיוֹת
הִיא בֶּטַח הָיְתָה נַעֲרַת גֵ'יְמְס בּוֹנְד,
פְּלִשְׁתִּית הַלּוֹכֶדֶת בִּלְשׁוֹנָהּ
דְּגֵי זָהָב שֶׁשָּׁמְרוּ מְאַהֲבֶיהָ
בִּשְׁלוּלִיּוֹת גְּרוֹנָם.
הִיא לָנֶצַח תַּעֲנֹד אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַצְּדָפִים
שֶׁנֶּאֶסְפוּ מֵחוֹפֵי עַזָּה לְהִתְנַדְנֵד בָּרֶוַח הַהוּא
בֵּין הָרֵי הַחֵטְא שֶׁמֵּעַל טַבּוּרָהּ.
הִיא גַּם לֹא תִּשְׁכַּח אֶת בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת
הַמְּלֵאִים בְּרַעֲמוֹת שֵׂעָר שֶׁגָּזְזָה
וְאֶת הַדַּקָּה בָּהּ נִרְקְמָה מְזִמָּה
לְפָרֵק אֶת שִׁמְשׁוֹן בִּמְחִיר פִּטְמָה.
