מיקי הראל | שִׂפְתֵי עֵינַיִם

רוֹאוֹת
צִפּוֹר, שָׁעוֹת דּוֹאָה
מֻטַּת כְּנָפֶיהָ מְלֵאָה
סְבִיבָתָהּ מַיִם
צְלוּלִים כַּשָּׁמַיִם
אֵין עָנָן מֵלִיט
אֵין שֶׁמֶשׁ בּוֹהֶקֶת
שֶׁקֶט מְלֻטָּשׁ

פִּיךָ
יוֹדֵעַ לְעַצֵּב דִּבּוּר
אֶצְבַּע מוֹרָה אוֹמֶרֶת
הַסְכֵּת
הַס, הַס
צְלִילֵי הַשִּׁיר
נָהָר לוּט עַרְפִלִּים
תַּחַת פְּנֵי הַמַּיִם
עֵצִים נָעִים, אֲדָווֹת
אַתָּה שׂוֹחֶה מִתַּחַת לַנִּשְׁקָף
יָדֶיךָ מְצַיְּרוֹת
שִׂפְתֵי עֵינֶיךָ רוֹאוֹת

מוּל עֲרֵמוֹת הַשַּׁחַת
שַׁחַר, בֹּקֶר, צָהֳרַיִם
וּבֵין הָעַרְבַּיִם
רוֹאָה אוֹתְךָ
אֶצְבַּע מוֹרָה עַל פִּיךָ

בְּתַדְהֵמָה גְּדוֹלָה.

Claude Monet Landscape, Vetheuil
דילוג לתוכן