הַשֶּׁקֶט שֶׁלִּפְנֵי הָעֶרֶב
מְחַדֵּד אֶת חוּשֵׁי־הַקֶּשֶׁב שֶׁלִּי.
אַתְּ כָּמוֹנִי,
יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ
תְּסִיסַת צְמִיגֵי־מְכוֹנִיּוֹת
עַל הַכְּבִישׁ הַמָּהִיר,
יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ
אִוְשַׁת הֲלִיכָתִי הַפְּתַלְתַּלָּה
בַּטַּיֶּלֶת מֵעַל הַחוֹף.
עֵינַי מְלֵאוֹת עַכְשָׁו שֶׁקֶט מְדֻמֶּה
וַאֲנִי יָכוֹל לָלֶכֶת עַל הַמַּיִם
אוֹ לַחֲלוּפִין לִשְׂחוֹת.
