שׁוּב אַתָּה דּוֹמֵעַ אַתְּ אוֹמֶרֶת
אֵין צֹרֶךְ לְהַסְתִּיר, דַּבֵּר בְּקוֹל נִשְׁבָּר
אֲנִי הֲלֹא יוֹדַעַת
אַךְ יָפְיָן שֶׁל מִלִּים נוֹגֵעַ גַּם בָּךְ
מַבָּט חָטוּף אֵלַיִךְ וְגוּשׁ בִּגְרוֹנֵךְ וּבָרָק בְּעֵינַיִךְ
אֲנִי מַכִּיר אֶת הַר הַגַּעַשׁ שֶׁחוֹלֵל אוֹתָם
כְּשֶׁהוּא מִתְפָּרֵץ אֵין לָדַעַת
מֵאַיִן תִּפָּתַח הַסְּעָרָה. מִכָּל שְׁלִיחָיו
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַדִּמְעָה
הִיא הֲכִי יָפָה
הַבְּיַחַד שֶׁלָּנוּ נִמְצָא בְּתוֹכָהּ
