הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק
תִּיק תָּק תִּיק תָּק
אֲנָשִׁים רָצִים לַעֲמַל יוֹמָם
עוֹד מְעַט זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית,
אוֹמֵר הַחַזָּן
וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ עַל אַף־אֶחָד זֶה לֹא מַשְׁפִּיעַ
הָעוֹלָם מַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עָגֹל
וּמִלְחָמוֹת מַמְשִׁיכוֹת לְהִתְנַהֵל.
עוֹד מְעַט הַחַזָּן בַּחֲלוּקוֹ הַלָּבָן יַגִּיד:
"וְהוּא רַחוּם…."
וְיִפְתַּח אֶת הָעֶרֶב הַמַּר.
