שולה ברנע

מאחורי המסכה

דְּבַשׁ נַגָּר מִשְּׂפָתָיו

נִפְרְשׂוּ חַרְצֻבּוֹת זְרוֹעוֹתֶיהָ

לִקְרָאתוֹ,

הָיְתָה זוֹ תַּאֲוָה אוֹ אַהֲבָה

אוֹ שְׁתֵּיהֶן יַחְדָּו, לְמִי אִכְפַּת.

רתיחה

נִימַי רָתְחוּ בִּי

כִּמְעַט עַד הִתְפַּקְּעוּת,

כָּךְ זֶה בְּעֵת הָגוּת,

עֲצַבַּי רָטְטוּ בִּי,

בְּשֶׁל  דְּחִיסוּת הָרִכּוּז,

עָמַדְתִּי עַל קְצוֹת רַגְלַי

נוֹצָה קְלִילָה לִלְכֹּד,

חָמְקָה לָהּ בַּמְּשׁוּבָה

כְּאַיָּלָה נִצּוֹדָה.

וְלֹא פָּנְתָה לָאָחוֹר.