שירֵי אביב
מתוך "רכוסים"
*
הַטֶּבַע מַבִּיט בְּךָ מִשְׁתָּאֶה
מֻקְסָם מִיָּפְיְךָ
מֵהַמַּחְזוֹרִיּוּת שֶׁבְּנַפְשְׁךָ
מִתַּהְפּוּכוֹתֶיךָ הַסְּבוּכוֹת
אַתָּה נִרְאֶה לוֹ
טִבְעִי כָּל כָּךְ
גַּם הוּא כָּמוֹךָ
מִשְׁתַּגֵּעַ לִפְעָמִים
*
פֶּרַח
בְּכִי אֶת כָּל הַחֹרֶף
שֶׁבְּתוֹכֵךְ
תֶּכֶף אָבִיב
*
אִמָּא וַאֲנִי חֲבוּקוֹת בַּמִּטְבָּח
הִיא מְלַמֶּדֶת אוֹתִי
לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי
לְהָכִין קְנֵידְלָעךְ
זֶה יָפֶה וְעָגֹל
וְאָנוּ מְבַעֲרוֹת אֶת הֶחָמֵץ שֶׁבֵּינֵינוּ
