שָׁאַלְתְּ מָה אִתִּי.
עָנִיתִי: בְּסֵדֶר.
אֲנִי תָּמִיד בְּסֵדֶר
גַּם כְּשֶׁאֲנִי לֹא בְּסֵדֶר.
גַּם הָעֵץ מַחֲזִיק מַעֲמָד
בַּסְּעָרָה הַגְּדוֹלָה.
בימים בהם אנשים קוראים פחות ופחות שירה התרחש מעין סיפור סינדרלה לעובדת בעיריית כפר-סבא שבמשך שנים כתבה רק למגירה. טובה בריל אצרה בתוכה מעיין יצירה שלא זכה לצאת החוצה ורק כשהגיע עידן הרשתות החברתיות בזכות הרשתות החברתיות זכה להכרה ובעקבותיו דרישה לספר מודפס ועתה הספר "גחליליות" יוצא בהוצאת צבעונים.
לדברי העורכת טל איפרגן: "בספרה גחליליות מבקשת טובה בריל "בְּהִירוּת בְּטִשְׁטוּשׁ הַדְּיוֹ הַנּוֹזֵל עַל הַדַּף". במילים טובות ונדיבות היא כותבת את דרכה להחלמה מגעגוע: החל בטעמים שאפשר להריח וכלה בצמיחת נפשה, נפש ילדה-אישה הבאה לידי ביטוי בשיריה. וכל אותה העת היא מחכה ל"חִבּוּק וְלוּ אֶחָד", נשענת על כתפי אביה האהוב ונצמדת למלאכת הכתיבה."
טובה בריל (58) היא ילידת ירושלים, בוגרת אולפנה, אם וסבתא. מתגוררת בהוד השרון. עובדת בעירית כפר סבא. עובדת זכאות במחלקת הרווחה של עירית כפר סבא היא אימא ל 3 ילדים וסבתא ל 2 נכדים.
צְבָעִים
כְּשֶׁהָעֲרָפֶל מְכַסֶּה
וְלֹא רוֹאִים קָרוֹב וְלֹא רוֹאִים רָחוֹק
וְקַו הָאֹפֶק נֶעֱלָם וְאֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְחַכָּה
מֵאֲחוֹרֵי מָסַךְ הָעֲנָנִים
וְהַגֶּשֶׁם שֶׁיָּבוֹא
יְנַקֶּה עִצְּבוֹנֵנוּ
וְשׁוּב נִזְרַח
כְּבָשִׂים
חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאִם תַּחֲזֹר
אֶקְרָא לְךָ קֶטַע קָצָר מִתּוֹךְ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
אֲבָל לֹא אֲצַיֵּר לְךָ כִּבְשָׂה.
אֶת הַכְּבָשִׂים אֲנִי
סוֹפֶרֶת כָּל לַיְלָה, אַחַת אַחַת,
כְּבָר שָׁנִים.
צוֹבַעַת אוֹתָן בַּחֲלוֹמִי.
לְכָל שָׁנָה שֶׁחוֹלֶפֶת הַצֶּבַע שֶׁלָּהּ
וְהַכְּבָשִׂים הַמַּתְאִימוֹת.
עֲדָרִים-עֲדָרִים
מְחַכּוֹת הֵן בַּמִּרְעֶה
בְּסַבְלָנוּת
עַד שֶׁתָּשׁוּב.
וְאוּלַי, אִם תִּזָּכֵר,
תֵּדַע שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁכַחְתִּי
שֶׁפַּעַם הָיִיתָ
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן שֶׁלִּי.
חֲשׂוּפָה
מִתְעַרְטֶלֶת, פּוֹשֶׁטֶת
קְפָלִים וְחוֹשֶׂפֶת
טְפָחַיִם.
פְּשׂוּקַת אֵיבָרִים
נִצֶּבֶת עֵירֻמָּה
בִּפְנֵי כֹּל.
הַשִּׁירָה שֶׁבִּי
פּוֹרֶקֶת כָּל עֹל.
כַּפְתּוֹרִים
בַּחֻלְצָה הַלְּבָנָה נִפְרַם כַּפְתּוֹר –
לֹא סִפּוּר גָּדוֹל.
הִשְׁחַלְתִּי
חוּט לְמַחַט אֲרֻכָּה
תָּפַרְתִּי וְחִזַּקְתִּי
אֶת הַכַּפְתּוֹר לִמְקוֹמוֹ
וְהַמַּחַט דָּקְרָה
טִפַּת דָּם נִקְוְתָה –
לֹא סִפּוּר גָּדוֹל.
סֶכֶר הַדְּמָעוֹת נִפְרַץ –
סִפּוּר.
רִקְמָה
קַח אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי
נְקִיָּה
פְּשׁוּטָה
לְבָנָה כְּכַלָּה
קַלֵּף מֵעָלַי
שִׁכְבוֹת הֲגָנָה
הַשֵּׁל מֵעָלַי
אֶת כָּל הַפְּחָדִים
רְקֹם בִּי
חוּט אַהֲבָה
http://www.tzivonim.com/store/poetry/product/425-%D7%92%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA