מתַאבנים מעולים מתוך ספר שירה חדש – 'תענית דיבור' – מאת שלומי גולדשטיין | הוצאת קתרזיס 2021

במוקד השירה של גולדשטיין ניצבת המשפחה, הבדידות, וניצחון הרוח על הבדידות. מושג ״המשפחה״ על כל גווניו ודורותיו, מקבל אינטרפרטציה מגוונת ומעמיקה לאורך הספר, ומאתגר שיר אחרי שיר את המושג עצמו. במובן זה, ״תענית דיבור״ הוא מערכת שלמה שמפרקת ומרכיבה מחדש את המשפחתיות הקדושה של ההוויה הישראלית. מתוך אתר קתרזיס

הכלב

אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ נִגַּשׁ אָבִי
לַכֶּלֶב שֶׁלָּנוּ.
תָּלַשׁ אוֹתוֹ מֵהַקַּרְקַע
וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לָאֲגַם הַמְּלָאכוּתִי.
וְהַכֶּלֶב
נִסָּה לָצֵאת מֵהָאֲגַם –
רָצִיתִי לִקְרֹא לְאָבִי:
"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? הוּא גּוּר בֶּן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים,
עֲזֹב אוֹתוֹ כְּבָר!״
אַךְ אָבִי הִשְׁלִיכוֹ בַּשֵּׁנִית
אֶל הַמַּיִם הַדְּלוּחִים
וְשָׂמַח לְאֵידוֹ.
עַכְשָׁו קֵץ הַזְּמַן:
אָבִי הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ
וְהַכֶּלֶב גַּם.


לוויתן

אָבִי וַאֲנִי שׂוֹחִים
בְּמֵי הַשָּׁפִיר
שֶׁל אִמִּי.
אֵין בֵּינֵינוּ תַּחֲרוּת.
הוּא מַטָּה,
אֲנִי מַעְלָה.
אֲנַחְנוּ מְאֻזָּנִים.
גּוּפֵינוּ מְהֻדָּקִים
זֶה לָזֶה
כְּאָרִיג קָשִׁיחַ.
אֵין הַפְרָדָה
בֵּין שָׁמַיִם
לְקַרְקַע.
אֲנִי שׂוֹחֶה
וְיוֹדֵעַ שֶׁמִּתַּחְתַּי
שׂוֹחֶה לִוְיָתַן עֲנָק.
וְזֶה מַרְגִּיעַ אוֹתִי.


הפוך

אָבִי הָיָה שׁוֹכֵב עַל הָרִצְפָּה וְצוֹפֶה בַּטֵּלֵוִיזְיָה
הָפוּךְ
כַּאֲשֶׁר שִׁדְרוּ תְּמוּנוֹת שֶׁל מִשְׁפָּחוֹת
שַׁכּוּלוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת
בְּבֵיתָן הַפְּרָטִי רְחַב הַמִּדּוֹת
וְהֶעָמֹק בְּכֶסֶף וּבְזָהָב טָהוֹר.
אָבִי לֹא הָיָה מְשַׁנֶּה תְּנוּחָה,
וְצוֹעֵק עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַשַּׁכּוּלָה
"אֵיזֶה בַּיִת גָּדוֹל וְחָצֵר מְרֻוַּחַת
וּמֶרְחַב נְשִׁימָה!
זִרְקוּ לִי עֶצֶם,
אֵין לִי מָה לֶאֱכֹל!״
אַבָּא צָדַק,
בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה לָנוּ
מָה לֶאֱכֹל
וְאָבִי הָיָה עוֹבֵד
מִבֹּקֶר עַד לֵיל.
וּבְכָל זֹאת, הוּא מָצָא זְמַן
לְהִתְנַפֵּל עַל הַמִּשְׁפָּחוֹת
הַשַּׁכּוּלוֹת
שֶׁגּוֹרָלָן הָיָה זֵהֶה
לְשֶׁלָּנוּ.

לינק לרכישה ישירה:

https://bookscatharsis.com/product/%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8/

תוכן נוסף לקריאה

"היונה משתוקקת למבול" – ערב ירידתו לדפוס של קובץ שיריו התשיעי, של פרופסור גד קינר קיסינגר, שחקן, מרצה, במאי ומתרגם, הוחלט להוסיף שלושה שירים בהשראת ההלם בעקבות הטבח, שביצע החמאס ביישובי העוטף ב־7.10.2023, והקשריו הפוליטיים והתרבותיים. השיר "סופת אובך", הטבוע סגנונית בחותם מקראי, עוסק בהליכת השולל אחרי התעתוע שהוביל לאסון; "שיר הרעים", עם ההרמז השקוף ל"שיר הרעות", צופה מהיבט טראגי־אירוני את ההנצחה והמיסוד העתידיים של הטבח, בהתאם לדפוסי הנצחת השואה; אילו שיר העוועים "טהילים" בוחן את הקשר הסימביוטי המעוות בין מודעות בטחונית־מלחמתית לקנאות אמונית.

דילוג לתוכן