שני שירים | רות ארטמן

אדיר קרניים

חֹם גּוּפְךָ קוֹרֵן אֵלַי
מִבַּעַד עוֹלְמוֹת
מִסְתַּנֵּן
כְּקֶרֶן אוֹר
חוֹתֶרֶת בִּזְמַן אָבוּד.

עוֹבֶרֶת שִׁבְעָה מָסַכִּים
רְקוּמִים זָהָב,
כִּדְמוּת
צְבִי אַדִּיר קַרְנַיִם.

אַךְ –

דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא,
אַגָּדוֹת יְלָדִים,
קִסְמֵי מִלִּים,
לֹא יָפִיגוּ
צִנַּת עוֹלָם
שֶׁל לֵב בּוֹדֵד..

שח – מט

שַׁח – מָט,
הַמֶּלֶךְ נָע מַהֲלָךְ אֶחָד.

גָּבוֹהַּ,
מִתַּמֵּר מֵעַל כְּלֵי הַשֵּׁן הַלְּבָנִים,
מַשְׁקִיף וּמְחַשֵּׁב אֶת
כָּל הַמַּהֲלָכִים הָאֶפְשָׁרִיִּים.

מַלְכָּתוֹ וְחַיָּלָיו
בְּעִקְבוֹתָיו,
נָעִים עַל הַלּוּחַ הַמְּשֻׁבָּץ
שֶׁכֻּלָּנוּ מַהֲלָכִים חַד־כִּוּוּנִיִּים.

בַּמִּשְׁבֶּצֶת הַלְּבָנָה, הָאַחֲרוֹנָה,
מַלְכִּי שַׁח, מָט………
שַׁחְמָט!

סבינה א. לנקו (1978)
דילוג לתוכן