מחזור שירים | שולה ברנע

נכד

עֵינָיו לוֹהֲבוֹת מִטּוֹב,
עַל שְׂפָתָיו חִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ,
דְּבַשׁ צָמִיג מִשְּׂעָרוֹ נוֹטֵף,
פִּיו מַגִּיר הָגוּת וְחֵן,
בְּצִנְעָה חֲמִימָה מְפָרֵשׁ אֶת עוֹלָמֵנוּ,
מַבִּיט סְבִיבוֹ בִּשְׁקִיקָה יַלְדִּית,
מַסְקָנוֹת חִנָּנִיּוֹת מִתְּאֵנִים יִקְטֹף
מִן הַפֵּרוֹת הָעֲסִיסִיִּים יִטְעַם
וְכֹה יִמְתְּקוּ לְחִכּוֹ כַּחֲמִידוּתוֹ.

אינוּת

לְעִתִּים מִתְמוֹסֶסֶת בְּאֵינוּתָהּ
נִבְלַעַת בָּהּ כְּמוֹ לֹא הָיִיתִי
כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתִי,
לְהֵיכָן הִתְפּוֹגְגָה?
זֶהוּ הַטֶּבַע
וְזוֹ מַהוּתוֹ.
וּבְכָל זֹאת נוֹתַר
דָּבָר אַלְמוֹתִי שׁוֹקֵק
כִּזְנַב לְטָאָה שֶׁנִּקְצַץ.

מצולק

גּוּפָה הַמְּצֻלָּק וְהַדָּווּי
מֻסְוֶה מִתַּחַת לְשִׂמְלָתָהּ
עֵינֶיהָ דִּבְּרוּ בַּעֲדָהּ
אַךְ קוֹלָהּ נָדַם.

רדיד

רְדִיד עֲרָפֶל עַל יַם חַיַּי
אֶתְאַמֵּץ לְהָסִיטוֹ
לְמַעַן אֶצְפֶּה לְמַעֲמַקָּיו
לְפַעְנֵחַ אֶת צְפוּנוֹתָיו
הַאֲסִירֵנוּ? אֵי פַּעַם?

מסלול בארץ

מֵהַר שְׂנִיר נִצְפֶּה בַּגְּבָעוֹת הַמְּנֻקָּדוֹת בְּלֹבֶן כִּבְשֵׂי הָאָבוֹת,
עַל פְּנֵי עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָן מֵפִיס נַחַל יַבּוֹק אַחִים בִּמְרִיבָה,
הַצְּחִיחוּת הַדְּרוֹמִית מַגִּירָה חֶמְלָה עַל הָגָר וְיִשְׁמָעֵאל,
צוֹפֶנֶת בְּקִרְבָּהּ עִקְבוֹת סֻלַּם יַעֲקֹב שֶׁנִּטַּע בְּלוּז,
רֵיחוֹת הַהֲדָרִים וּמֶתֶק הַשֵּׁיזָף נִשָּׂאִים בַּשְּׁפֵלָה הַיְּרַקְרַקָּה,
וְהַיַּרְדֵּן אוֹצֵר בִּשְׁקִיקָה אֶת זִכְרוֹן לוֹט וּבְנוֹתָיו,
בְּעוֹד הַדֶּרֶךְ לְבֵית לֶחֶם מְבַכָּה אַחַר רָחֵל אִמֵּנוּ,
קַרְנֵי הָאַיָּלִים בִּסְבַךְ הָעֵצִים עֲדַיִן מְבַצְבְּצוֹת
הַר הַמּוֹרִיָּה מַבִּיט בְּזַעַם עַל עַמּוֹ קְשֵׁה הָעֹרֶף –
הֲלְכָל מָקוֹם יִקָּרֵא מַסָּה וּמְרִיבָה?
הַנְּחוּצָה שׁוּב הֲפִיכַת סְדוֹם וַעֲמֹרָה אוֹ מַבּוּל?
לְהֵיכָן זָב הַדְּבַשׁ וְנָמוֹג?
הַאִם שִׁמְשׁוֹן הֶעֱרָהוֹ כָּלִיל לִגְרוֹנוֹ?
הֲבִּמְקוֹמוֹ יִפְשֶׂה יַם הַמֶּלַח?
שֶׁבּוֹ הַתְּרָפִים וְהַטּוֹרְפִים לְאֶרֶץ צִיּוֹן.
וַתַּבֵּט אֵשֶׁת לוֹט לְעֶבְרֵנוּ כְּלֹא מַאֲמִינָה לַמַּחֲזֶה,
עוֹדָהּ מְיַחֶלֶת כִּי מִמִּזְרָח יָבוֹא זֶרַע הָעָם
וּמִמַּעֲרָב יִתְקַבֵּץ, כִּי לֹא יֵחַת מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם,
כִּי סְאוֹן מַיִם עַזִּים יִשָּׁמַע אַף מִסֶּלַע
וְאוֹיְבֵנוּ יֵשְׁבוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים, אוֹ יוֹשִׁיטוּ יָדָם לְשָׁלוֹם,
לְמַעַן יִכָּתֵב בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים,
כִּי נוּכַל לַקְּשָׁיִים, לַמְּצוּקוֹת וְלָעֹנִי
כִּי בְּחָכְמַת הַלֵּב וּבַתְּבוּנָה נִגְבַּר
וְלֹא נַכְזִיב!

An Old Man and his Grandson by Domenico Ghirlandaio

תוכן נוסף לקריאה

"היונה משתוקקת למבול" – ערב ירידתו לדפוס של קובץ שיריו התשיעי, של פרופסור גד קינר קיסינגר, שחקן, מרצה, במאי ומתרגם, הוחלט להוסיף שלושה שירים בהשראת ההלם בעקבות הטבח, שביצע החמאס ביישובי העוטף ב־7.10.2023, והקשריו הפוליטיים והתרבותיים. השיר "סופת אובך", הטבוע סגנונית בחותם מקראי, עוסק בהליכת השולל אחרי התעתוע שהוביל לאסון; "שיר הרעים", עם ההרמז השקוף ל"שיר הרעות", צופה מהיבט טראגי־אירוני את ההנצחה והמיסוד העתידיים של הטבח, בהתאם לדפוסי הנצחת השואה; אילו שיר העוועים "טהילים" בוחן את הקשר הסימביוטי המעוות בין מודעות בטחונית־מלחמתית לקנאות אמונית.

דילוג לתוכן