ארבעה שירים | שולע ברנע

כסא

בְּכִסֵּא הַמְּצִיאוּת הוֹשַׁבְתִּי:
סִפּוּק, חֶדְוָה וּפְרִיחוֹת
לֹא נוֹתַר מָקוֹם לְפֶשַׁע
לְבוּז וּלְסֵאוּב –
זוֹ תְּהֵא הַמּוֹרֶשֶׁת לַדּוֹר הַבָּא.

קיץ

הַקַּיִץ הַשָּׁחוּן תַּם
לְלֹא פֶּרַח וּפְרִי
רַק חֲרוּלִים וְקוֹצִים,
בְּבוֹא גִּשְׁמֵי הַסְּתָו
אָסִיר אֶת וִילוֹנוֹתָיו
לְמַעַן פְּרָחָיו וְרֵיחוֹתָיו,
אֶקְטֹף בִּמְתִיקוּת תְּנוּבָה
לְמַעַן אֶשְׁכַּח בַּצֹּרֶת חֲרֵבָה.

אלון

נֶאֱנַח הָאַלּוֹן מִכָּבְדּוֹ כִּי רַב,
אֶצְבְּעוֹת הַתְּאֵנָה שְׁלוּחוֹת
לִלְכֹּד פַּגֶּיהָ הַגּוֹדְשִׁים,
צוּף הַסֹּמֶק נִגָּר אַט,
אֱלֵי מְחִלּוֹת נְמָלִים,
מְצַיְּצִים בְּחֶדְוָה הַקִּיכְלִים
בְּוַלְס פּוֹצְחִים רִבּוֹא הַפְּרָחִים.

צבייה נהדרה

הַרְחֵק צָפִיתִי בִּצְבִיָּה נֶחְמֶדֶת,
עוֹרָהּ שְׁחַמְחַם חָלָק,
כִּתְמֵי חֵן מְעַטְּרִים צַוָּארָהּ,
עֵינֶיהָ כִּשְׁנֵי אֱגוֹזִים מְלֵאֵי דְּבַשׁ,
פִּיהָ מְתַקְתַּק וְשִׁנֶּיהָ פְּנִינִים,
וְלִבָּהּ נְהַר נְתִינָה גּוֹעֵשׁ
מִדֵּי פַּעַם תְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ
אִם לְמֶרֶד אִם לְחֶדְוָה,
אַפָּהּ סוֹלֵד מְרַחְרֵחַ לְקִרְבָּהּ,
כְּמוֹ נֶכְדָּתִי הַדִּבְשׁוֹנִית הַיָּפָה.

Chair by Vincent van Gogh
דילוג לתוכן