מי יתן ויום המחר
מִי יִתֵּן
וְיוֹם הַמָּחָר לֹא יֵצֵא
לְטִיּוּלוֹ הַיּוֹמִי
כּוֹעֵס כְּהֶרְגֵּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ
וּנְעוּל נַעֲלָיו
הַדּוֹמְעוֹת.
אֶת מַקֵּל
מַסְּעוֹתָיו הַנּוֹשָׁן
טָמַנְתִּי לְאוֹר־כָּךְ בְּתוֹךְ מֵעַי,
שָׁם יָנוּחַ בְּשָׁלוֹם,
שָׁם יִבְנֶה כִּמְשֻׁגָּע בְּתוֹךְ סַדְנָתוֹ,
בְּרָקִים, רְעָמִים
וְגֶשֶׁם לָבָן.
שכוח־אל
שְׁכוּחַ־אֵל
יָשַׁבְתִּי הַבֹּקֶר
עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן,
כֹּל כֻּלִּי עֶרְגַּת־יוֹם
דּוֹמֶמֶת.
קַלָּה כְּנוֹצָה
אֶצְבָּעִי בְּנוֹגְעִי בָּהּ,
בְּחוּשִׁי בְּאֶצְבְּעוֹתַי
אֶת הַיּוֹם נֵעוֹר
בָּהּ לַחַיִּים.
כְּשֶׁרָאִיתִי
אֶת עֶרְגַּת־הַיּוֹם
הַדּוֹמֶמֶת מַמְתִּינָה לִי
בְּעֹמֶק מַבָּטָהּ
נִצְבַּט לִבִּי וְנֵעוֹר
לַחַיִּים.
הלוואי שמחר
הַלְוַאי שֶׁמָּחָר
יִהְיֶה שַׁאֲנָן וְתָמִים כְּהַיּוֹם,
נַפְשׁוֹ שׁוֹקֶטֶת כְּעוֹלָל וְלִבּוֹ שָׁלֵו
כְּדִמְמַת־חֲצוֹת.
שֶׁהֲרֵי אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה
נִתְּכוּ עָלֵינוּ אֲבָנִים כְּבֵדוֹת
מִתּוֹךְ פַּאֲתֵי־הֶעָבִים
שֶׁל הָאֹפֶק,
קֶצֶף לָבָן
יָצָא אָז כְּבָרָק
בִּשְׁנֵי רָאשִׁים מִן הָאֲדָמָה וּבָעַר
כָּל הַלַּיְלָה עַד־כְּלוֹת.
כְּשֶׁהִקְצַנּוּ בַּבֹּקֶר
לִקַּקְתִּי בִּלְשׁוֹנִי אֶת כְּוִיּוֹתֵינוּ
וְהֵצַנְתִּי אֶת חֻמָּן בְּכָרִיּוֹת
מֵי דְּמָעוֹת.
אל בורות נשברים
אֶל בּוֹרוֹת
נִשְׁבָּרִים, נִשְׁבָּרִים,
אָשִׂים מָחָר
אֶת פְּעָמַי
זֹאת כֵּיוָן שֶׁלִּבִּי שֶׁסָּרַח
בָּכָה כֹּל הַלַּיְלָה
מֵעֹצֶם רִגְשׁוֹתָיו
וְאַחֲרֵי שֶׁחִסֵּר
פְּעִימָה אַחַת וְלֹא יָסַף
יָצָא לְחַפֵּשׂ בְּצִנְעָה
מָזוֹר לְכָךְ
כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ
כְּמִין מַקֵּל־נְדוּדִים מְסֻקָּס
וְדֶגֶל לָבָן.
