טל סלוצקר וקבוצת 'הם' מתוך 'כתבים ומניפסטים' – ספר הגות חדש

קבוצת 'הם' במפגש בבית הקפה תולעת ספרים. משמאל לימין טל סלוצקר, נועה אינגבר, ארז מיירנץ, מעיין סופי וייסטאוב, אמיר עובד בית הקפה, וגדי אלקריף. בשיאה כללה הקבוצה אחד־עשר עד שישה־עשר אנשים.

הרצאה בפסיכיאטריה

בעיות מדומות ובעיות אמיתיות

טל סלוצקר

הפסיכיאטריה עברה מעברים ותהפוכות רבות ומחשבות משמעותיות, על הרפואה הופיעו כבר בכתבי אפלטון ביוון העתיקה, ומאז עבר הטיפול בשיגעון שינויים וכיום נהוג טיפול בעיקר באמצעות מתן כדורים. אינני מכחיש בעיות שנובעות ממבנה מוח שונה. הן ניכרות בהחלט ואלו מטופלות על ידי פסיכיאטרים, עם זאת לא כל הבעיות נובעות ממבנה מוח שונה ולחלקן מקור פסיכוסומאטי ולמרות מציאותן יש בהן היבט מדומה. בעיות מדומות בפסיכיאטריה נחקרו לעומק על ידי פרוייד וברוייאר ויצאו לאור כספר הריון מדומה שיש לו גם גרסה מתורגמת בעברית. ספרותו של פרוייד ענפה ומכילה תובנות רבות לתוך חיי הנפש ובמיוחד מעניינים המכתבים שיצאו לאור לאחרונה כספר בעברית. היותו של פרוייד כותב מכתבים שמר היבט חי בכתיבה שלו שאינו נוכח במאמרים שלאחר תקופת קריאה עשויים להיתפש כמשעממים. על פי פרוייד וברוייאר בעיות פסיכואנליטיות פותרים באמצעות היזכרות בתכנים בלתי מודעים או זיכרונות שהם הידע אותו רכש האדם עד לאותה נקודת זמן.

הדחקתו של ידע עשוייה להתגלות כבעיה פיזית או פסיכית. איבחונים פסיכיאטריים עשויים להתייחס למבנה המוח ועשויים להתייחס לאדם בהיותו, כאישיות בעולם. הפסיכיאטריה חולקת ידע גם עם הפילוסופיה שהקדימה אותה בחשיבה על הנפש. על כן תפיסותיו של סארטר עשויות להיתפס כתפיסות פסיכיאטריות או תפיסותיו של מישל פוקו ההוגה בן המאה העשרים. הגות על היות האדם כגון זו שמציעה ההגות הפסיכואנליטית משתלבת עם הגות אקזיסטנציאלית פילוסופית שמשלימה תפיסות על היות האדם ויחסו אל השפה אל ההיסטוריה וגם אל תולדות הפסיכיאטריה. הפסיכיאטריה השתנתה מעט מאז פוקו שחרר את כתביו אך עצם חשיפתם של מסמכים סודיים בכתביו שופכים אור על אופייה. בדרך כלל מסמכים כאלה משוחררים אך ורק כעבור שנים רבות וסודיותם של מסמכים ממסדיים בפסיכיאטרייה נשמרת שנים רבות. הם מתועדים בארכיונים וזולגים לספרות רק כעבור שנים רבות. אך מחוץ למסמכים ישנו עולם אמיתי בו ישנם רופאים ומטופלים ואלו כאלו רוצים להבין את תופעת הפסיכיאטריה כמדע ולשם כך צריך לקרוא ולדיין ומומלץ גם לעשות עבודה מעשית עם מטופלים. הדוקטור והמטופל הם דמויות רבות עוצמה בסדרות טלוויזיה ובסרטים ושימת לב למתרחש בהם שופך אור על הדמויות המעורבות ויכולותיהן.

למרות שלפסיכיאטריה נגיעה במבנה הגוף המחלות המתוארות בה הן מחלות שאינן מחלות. זאת משום שאינן מאובחנות באופן ביולוגי ועל כן אינן מהוות פתולוגיות. כשאני משתמש במילה פתולוגיה אני מתייחס לבעיה פיזית מבנית בגוף כמו גידול, גדילה בלתי מבוקרת של תאים שמתרבים ללא שליטה. בניגוד לאלה האבחון הפסיכיאטרי מתייחס למבנה האישיות ולא למבנה הגוף ועל כן מתייחס לאישיות המטופל. על כן האבחון והטיפול הפסיכיאטריים נועדו לגעת במבנה אישיות המטופל ולא במבנה גופו. התרופות הפסיכיאטריות נועדו לשנות את התנהגותו ולא לטפל בפגם גופני גלוי.

האבחון הפסיכיאטרי נעשה באמצעות דיבור ולא דרך מדידת חומרים בגוף ולכן טענה פסיכיאטרית אודות חוסר איזון של חומרים בגוף עשוייה להיות מופרכת, משום שאין לה נגיעה לדרך האבחון שנהוגה בפסיכיאטריה. שם ההרצאה בעיות אמיתיות ובעיות מדומות הוא ניסיון לחלק את הפסיכיאטריה לשני חלקים ושניהם חלק ממנה. הבעיות האמיתיות עמם באים אנשים לפסיכיאטריה ובעיות מדומות עשויות להיות בעיות אותן האדם מדמה לעצמו בכניסתו לפסיכיאטריה שאינן בעיות הלכה למעשה. למשל רבים חושבים שלאחר אישפוז פסיכיאטרי לא יקבלו אותם לשום סוג של עבודה והדבר אינו נכון. גם אחרי אשפוז פסיכיאטרי ניתן לעבוד ולמצוא עיסוקים וקריירות. בעיה מדומה עשוייה להיות בעיה אותה ממציא הפסיכיאטר עבור המטופל. איבחונים ותיוגים פסיכיאטריים עשויים להיות לעתים בלתי מדויקים ולהוות בעיה חברתית ומשפחתית עבור המטופל. התיוג עשוי להבחין את המטופל מסביבתו בעוד שאת הטיפול הפסיכיאטרי ניתן לבצע גם בלי אבחון של מחלת נפש ותוך ניסיון לשמור את המטופל כמה שאפשר עם אפשרות לחזור לסביבתו החברתית תוך מינימום נזק.

בעיה מדומה נוספת שעשוייה לעלות עשויה להגיע מפרשנות לא נכונה של תוויות פסיכיאטריות, למשל שלמשוגעים אין השכלה או חכמה בהכרח או שסיכוייהם אחרי האישפוז להשיג מטרות בחיים אפסית. גם במצבי קיצון בפסיכיאטריה ניתן לקדם את המטופלים בלימודים באמצעות הרשמה לאוניברסיטאות וקורסים ואנשים שנקלעו למצבי קיצון ידועים בקרב המוזיקאים האמנים ואנשי האמנויות בכלל ולכן סיכוייהם של ה'משוגעים' כך אקרא להם להצליח באמנויות סביר בהחלט בהינתן תמיכה משפחתית ולעתים פדגוגית וחברתית. בדיאלוג האפלטוני אלקיביאדס ב מתוך כתבי אפלטון בעברית בהוצאת שוקן בכרך החמישי מופיע הקטע הבא:

" סוקראטס: האם מוסכם בינינו שכל דלקת עיניים הריהי מחלה, ואילו לא כל מחלה – דלקת עיניים היא? אלקיביאדס: מוסכם. סוקראטס: ונדמה לי שבצדק הוסכם כך. שהרי כל הקודחים – חולים הם, ואילו בוודאי לא כל החולים – קודחים, או סובלים מפודגרה או מדלקת עיניים: אמנם מחלה הוא כל מה שעשוי כך, אלא שלדברי האנשים הקרויים בפינו רופאים שונות המחלות בפעולתן: שלא כולן דומות הן, ואין פעולותיהן דומות, אלא כל אחת ואחת פועלת לפי טיבה, – אף על פי שכולן – מחלות הן. משל אחר, הרי אנחנו מניחים גם קיומם של אומנים; לא כן? אלקיביאדס: בוודאי.

סוקראטס: ואלה הם הסנדלרים והנגרים והפסלים וכיוצא באלה רבים עד מאוד, שאין צורך למנות את כולם! הללו חילקו ביניהם את סוגי האומנות השונים, וכולם – אומנים הם, אך לא כולם נגרים או סנדלרים או פסלים שביחד מהווים כלל האמנים.

אלקיביאדס: ודאי שלא.

סוקראטס: והנה כך נתחלקה גם האיוולת בין האווילים, ואנו קוראים "משוגעים" לשמצויה בהם האיוולת בכל עיצומה, ומי שהיא מצויה בו במידה פחותה במקצת, קרוי בפינו שוטה או כסיל; והמעדיפים לנקוט לשון נקיה קוראים להם להללו טובי לב או תמימי נפש"

בדיאלוג של אלקיביאדס עם סוקראטס אנו מוצאים את הרופאים לצד החולים והאמנים ואת שלושתם יחד מכונים בפי הדוברים משוגעים. הרי הגדרה שוודאי כיום לא היתה מתאימה לרופאים וודאי לא לחולים בחולי פיזי כמו דלקת עיניים והדוברים מודעים לכך. נעשו ניסיונות לכלול את הפילוסופים בין המשוגעים, דבר שמתאים עם תולדות השיגעון בו בתקופות מסוימות יוחסה למשוגעים חכמה ניסתרת אך הדבר לא צלח והם נחשבים לשפויים באדם. למי שפספס בדיאלוג קוראים שני הפילוסופים חולים למי שקודחים חורים בראשי בני האדם ואלו הם ניסיונות מימי קדם לשינוי האישיות ולריפוי השיגעון בידי רופאי הזמן שחשבו שיוכלו לרפא את השיגעון באמצעות קדיחת חורים בגולגולת. שרדו גולגלות מאותה תקופה עם חור וכך אנו יודעים שהפרקטיקה אכן בוצעה ואינה רק המצאה של כותבי ספרים או של מספרי סיפורים.

בתחילת העשור שנת 2011 הקמתי קבוצת אמנים בשם 'הם' שהצהירה על עצמה כעל קבוצת אמנים משוגעים. אני עצמי הובלתי את הקבוצה כמנהיג וגם סיפקתי תוכן אידיאולוגי משותף לחברי הקבוצה במניפסטים שנכתבו כדי להגדיר את מחשבות הקבוצה. היו בה חדשנות ומחשבות אודות השיגעון ויחסו לאמנויות. היו חברים בקבוצה מחזאי ועורך ספרות סופרים משוררת אמנים ועוד. פעולות הקבוצה כללו הצגה והוצאת ספרים, עריכת טקסטים וציור ציורים כתיבת שירים ומפגשים משותפים בבתי קפה. היא היתה ניסיון בהדגשת חיוניותם של ה"משוגעים" בחברה בחינת גבולות תרומתם החברתית וחדשנותם קיום עמדה חברתית ושילוב עבודתם של אמנים ויוצרים שונים לעבודה משותפת. המניפסטים זמינים להורדה חינם כחוברת באתר אקדמיה דוט. אדו והקראת המניפסט מתועדת בסרט צייר הצללים בהפקת אתר יקום תרבות ואלי אשד שניתן לצפות בו ביוטיוב. הסרט הוקרן במועדון הגדה השמאלית ברחוב אחד העם ובסוף פעילות הקבוצה רוב חבריה נפרדו, חלקם עבר עיר או מדינה חלק התחתנו והיה אף אחד שטען לפרישה מהאמנות, המהלך עורר מחלק מחברי הקבוצה בקשה למחוק אותו מדבר ימי הקבוצה ולהתעלם מחברותו בה, אך החברות המיוחדת עמו היתה חשובה לי.

מה שניתן ללמוד מהקבוצה הוא שניתן להקים קבוצת אמנים "משוגעים" במירכאות ניתן להפעיל אותה וניתן ללמוד ממנה לקחים ולפרסם את קיומה. הצטרפותם של זך, מוקד וויזלטיר, היוותה תו של כבוד עבור חברי הקבוצה והזדהות מצדם עם מטרות הקבוצה הליברליות. אחווה זו שנוצרה בין גלאי העשרים עד ארבעים עם בני השבעים שמונים הראתה שניתם לקיים קשר בין גילאי כזה שרצוי משני צדדים דוריים או אולי אף שלושה ושהאמנות יכולה לגשר על פערים כאלו תוך העמדת עמדות רפואיות מה שאמנים אינם תמיד עושים בקבוצות אותם הם מקימים.

טעינת טענות בפני הרפואה והעמדת עמדה ליברלית בפנייה תוך פעולה חופשית שבחלקה הייתה חוץ מוסדית היתה הפגנת חופש בימים שלפני סגר הקורונה. עירוב זה של חיים ואמנות בעמדות פסיכיאטריות קדם לדוקטורט שלי והיווה הבעה של הזדהות בין השאר עם ערכי שנות השישים והשבעים בפילוסופיה בשירה ובפסיכיאטריה שרצתה לשחרר אותם מאזיקים בהם אזקה הרפואה לעתים את האמנים. היו שם חזרות על עמדות סוריאליסטיות ודאדאיסטיות ובנוסף רעיונות חדשים שנגעו לאמנות דיגיטלית ולניכור מוגבר יחסית לאלו שמאפיין את שנות האלפיים. לכן פותח איזם חדש שאפיין את חברי הקבוצה ונקרא דאדא פסיכיאטרי והוא מהווה את מכלול המעשים והעמדות של חברי הקבוצה.

בדיעבד כתיבת המניפסטים ויצירת תנועה אמנותית היתה חלק מהעבודה האקדמית שעשיתי באותה תקופה שהובילה אותי בסופו של עניין לקמפוס אוניברסיטת תל אביב. אך המאמצים הובילו למסקנות מרחיקות לכת אף יותר ואחת מהן היא שכדי לשפר את מעמד השיגעון צריך גם להקים פרוייקט דיור ועד לשם הגעתי ואת זה עוד לא הגשמתי. פרוייקט כזה בו המשתתפים נתמכים ואינם רק שבויים בעמדתם כחולים אלא גם יוצרים לעצמם אפשרויות אמנותיות שרויי בינתיים תלוי באוויר ואין לי אפשרות להגשים אותו ואף אמרו לי שעצם הצגת כוונות כאלו יכולה ליצור כלפי עויינות.

בחזרה לשם ההרצאה ניתן להוסיף ולומר שיש להיות חולה במחלה פיזית ויש למלא את תפקיד החולה, ולתפישתי חולים במחלות פסיכיאטריות ממלאים את התפקיד אך אינם חולים במחלה פיזיולוגית פסיכיאטרית מובחנת, עוד מתחילת דרכה של הפסיכיאטריה בעידן פרוייד ושרקו נטו החולות להציג סימפטומים בלי מקור פיזיולוגי, וכיום נשאר הדבר דומה בשינויים מסויימים. למשל הפסיקו כליל להשתמש במונח נויירוזה לתיאור מחלותיהם של מטופלים פסיכיאטריים. הנויירוזה הייתה הופעה של סימפטומים פיזיים כתוצאה מהדחקה של זיכרונות מיניים מעיקים, כך על פי פרוייד, ובתקופתנו בה המיניות הרבה יותר משוחררת מווינה של 1900 נעלמה גם הנויירוזה דבר שפסיכואנליטיקאים רבים זוקפים לזכות הפסיכואנליזה וגילוייה את המיניות שהייתה לפני כן חבויה לחברה.

כיום נפוצה יותר הפסיכוזה על שלל הפסיכוזות שבאות איתה. בארסנל האיבחונים יש מעל 300 איבחונים פסיכיאטריים וחלקם נוגעים לפעילות יתר או להתמכרויות. אנשים חשפו בפני שיש להם בעיות בקריאת טקסט ואולי ניתן ליצור מסגרת התייחסות לכך ולטפל בבעיה באופן נקודתי. לשם כך דרושה התייחסות המערכת או המטופל לבעיה כבעיה שנועדה לפיתרון. בנוסף ישנה בעיית תלות שמפתחים חלק מהמטופלים במוסדות פסיכיאטריים. אולי ניתן להקים מוסדות חלופיים שישכנו את המטופלים ובהם לתת טיפול ותשומת לב לבעיות ספציפיות. מוסדות אינם נוטים לקבל חולים מחדש מרגע ששחררו אותם והם נשלחים להמשך טיפול במוסד אחר או לטיפול פרטי.

מועדון שקיים כיום בשם כנפיים מנסה לענות על צרכיהם האמנותיים של המטופלים אך לדעתי אפשר להתמודד עם הצורך ברמה יותר גבוהה ולשלב אמנים מהשורה הראשונה בכל האמנויות כדי לפתח אמנותית יותר מטופלים פסיכיאטריים שיצאו מאישפוז ולממן זאת באמצעות סל שיקום שניתן על ידי משרד הבריאות.

הפילוסופיה של הגבריות ויחס השפה לעולם

בתקופה האחרונה השתנה מצב הגבריות ונוצרו שינויים בתפישת הגברים את עצמם את יחסם לגוף הגברי לשפה למקצועות לנושא הסובייקטיביות וליחס הגבריות לעולם. אלו שינויים שמקורם בכח הרפואי ובמצב שנוצר במדינה עקב היחס לנגיף ה־COVID19 ובידוד האוכלוסייה במצב של אישפוז כללי, האזרחים קיבלו הוראה לשנות את יחסם לגוף ואופי היחס בין שפה וחברה השתנה. האוכלוסייה מצאה את עצמה ביחס חדש למקצוע הרפואי ולאופי האינטראקציה בין גופים במסגרת יחסי הכח בחברה והנגיף נעשה עילה להפעלת כח כללית על האוכלוסייה שהייתה מבודדת בבתים בבתי חולים ובבתי משוגעים. התאספות כזאת יוצרת מיון חדש של האוכלוסייה לפי קבוצות שכוללות הפרדות לפי גיל מין ומצב גופני והוראות להפריד בין תלמידי מוסדות חינוכיים לכלל האוכלוסייה.

השתתפות מנגנוני הכח בבקרת היחס בין גופים ממושטרים לוותה ביחס גורמי הכח לזכויות האוכלוסייה לבריאות והפחתה במידת החופש תוך הדגשת הוראות שמפרידות בין גורמים הגותיים לביולוגיים תוך העברת מערכת מסירת הידע לרשתות והוראה לרכוש ידע באמצעים טכנולוגיים. התרחשות המערכה בזמן שהגבריות עוברת שינויים שינתה את מצב הדברים לתשומת לב גדולה יותר ליחס בין גברים ומתן שירותים על ידי הגברים לעצמם. היחס בין סוגי גבריות חידד את יחסם של גברים לעצמם ויצר מעבר צר ומרוכז יותר של מתן ביחסי הכח הציבוריים וגם ביחסי הפרט.

מעבר כזה של עוצמת הגבריות בעידן של אינדיבידואליזם מאפשר שינוי של היחסים בין גברים בחברה ולו יהיה דק ומעבר לכלכת כח מינית שכוללת בתוכה מתן תשומת לב לכח של הגבריות ביחסים ובתחושת העצמיות ביחס החברתי וביחס של האדם לעצמו. יחסיה של הגבריות עם הגוף מביאים לייסוד מוקד הכח בתוך הגוף שהמחשבה מביאה לידי ביצוע באופי התנועה ובדימוי הגוף של גברים רבים ששרדו את המשבר ומבינים את אופי היחס לגוף העברי דרך תחושות שמקורן במושגים אותם מפעילים גברים באופן לא מודע שמקורו בשפה ובתפישת הגבריות שנובעת מהשפה הגברית ומגידור הגוף הגברי על ידי השפה הזהות היהודית והמקצועות הפעילים בשעת המשבר.

המחקר אודות הגוף בתקופת המשברית נובע משליטת מקצועות הרפואה ביחס הגוף השלם לאיברים והמרכיב הקונצפטואלי ביולוגי מאפשר שליטה בגוף בלי מתן תשובה לתכלית הקיום. המרכיב הקיומי שנקבע על ידי האדם תוך התקדמות בציר החיים מביא ליציקת תוכן שהביולוגיה מתעלמת ממנו אשר קיים בתודעה פילוסופית ונטועה בתחושה פיזית של העולם שמגובה במרכיבים העצביים. תנועת הגופים החושבים מדגימה את מודעות הגוף החי למרכיבי החופש והכח ומתן מודעות קונצפטואלית יכול להשלים את המצב לידי מודעות פילוסופית של האדם למצבו האקזיסטנציאלי. שליטת המסמנים בגופים והוראות שליטה בגוף שניתנות על ידי הצד השולט במערך הכוחות מסמנת פיזית את הגופים הצייתניים ומרחיקה אותם ממקורות הידע השמורים לשחקנים החזקים יותר סוציולוגית. חותמם של הגורמים הרפואיים נשארים טבועים בגופים והסובייקטים נכנסים למצב של התקדמות בפח ואימה לקראת סוף קיומו של הסובייקט. מודעות כללית זו שטבועה בסובייקט מוכלת בגופים ונפרדת מהאובייקטים עליהם הוא צופה במבט רפואי.

מתן הלגיטימציה לרופא לחדור לגוף החולה באמצעים אובייקטיביים מדעיים מספקת פיתוח של עוד ידע מקודד אשר מבוסס בחוויה הרפואית שמלווה בבחילה ובמודעות לחופש ולמצבם של האובייקטים בממסד הרפואי שהמטופל אינו מביט עליהם בחזרה כאובייקט. יחסי הכח בממסד הרפואי ומבטו הבוחן של הרופא על הנפש והגוף של האובייקטים באישפוז מגובים בידע פיזי אודות העולם שנמנע מהאובייקט הרפואי. רכישת הידע ההתנסותי מלווה בגיבוי ממסדי מקצועי שמוצע לעתים כהצעה לפציינט. הימנעותו של הפציינט מהידע הניסיוני מחזקת את מעמדו כאובייקט אשר מבודד ונעשה מושא למבט של צוות רפואי ומשפחה. היחס הכלכלי בין כח וידע השכלה סובייקט קונצפט מרחב וקיום פיזי מביאים לקיום שבו מתקיימת הפרדה בין שיגעון למחלות ביולוגיות אשר נטועות בעולם המיקרוסקופי והתת עורי. החיבור בין קונצפט לגוף מאפשר יחס ידע ושליטה שקשה להפר ואולי אף אי אפשר אשר מעצב עולם גברי בו הגוף ניתן בידי הידע והקונצפט ובו השפה שולטת בתנועה במרחב ובמהלך החיים ובתוצריו הפסיכוסומאטיים.

אלוהים

האמונה באל מספקת חיות של הנפש שעיסוק אינטלקטואלי בלבד אינו מספק. זוהי אמונה ביכולתו של האדם להרקיע ולהתחבר ביומיום אל הבורא. עצם הנאתו של המאמין מגופו בזמן התפילה היא התהוותו ושאיפתו למעלה אל האלוהים בזמן התפילה. תפילתו עשוייה להיות המרכיב הפרקטי החשוב ביותר באמונתו וזאת למרות שישנם מרכיבים נוספים רבים שעשויים להתקיים אצל המאמין במקביל כפי שדורשת ההלכה. על המאמין להעמיק באמונתו והמרכיב האינטלקטואלי אינו בהכרח כזה שמתאים לכל אחד. הוא עשוי להיות גאה בהשתייכותו לזרם דתי שמחזק את זהותו אבל עליו להבין שכל הזרמים הם חלק ממכלול.

האלוקות זורמת בגוף דרך הנפש שמחייה את כל איבריו ומפעילה אותם כך דרך הדם שזורם בכל הגוף הוא יחידה אחת שלמה מכף רגל ועד ראש ולמרות שבו חלקים עדינים רבים כפי שהוא חלק אחד כך הנפש זורמת בכולו בבת אחת מתחילת החיים ועד סופם בדרגות שונות. האמונה מרחיקה את האדם מחברה חילונית מבחינת אורח חייו ומאפשרת לו קירבה למקור החכמה האלוקי שמצוי בכתבים ובאורח החיים הדתי אך מרחיקה אותו לעתים מיתרונות החברה החילונית שכמעט ואינה נוכחת קיום במדרשות בבתי הכנסת ובישיבות. על המאמין להתקרב באופן קיבוצי ובאופן פרטי בו זמנית משום שבלי תמיכה כללית לא תתאפשר כניסתו לעולם של ידע קדום ומקודד בשפה מורכבת ובלי בירור בלבדי הוא ימצא את עצמו אובד בסבך אמונה שתלוייה במיקומו החברתי רחוק מקירוב עצמו למה שמתאים לעצמו ולאמונתו שעשוייה להיות אינדיבידואלית מכפי שמניחות תנועות הדת.

בעיר בה החילוניות דומיננטית יותר מהדת הוא עשויי למצוא את עצמו מברר את האלוהים לבד בלבושו ובהשגותיו כפי שהן משתקפות בספרות ובקשר האישי שלו עם האלוהות שמבקשת שיקרא לה בשם שנכון שאיננו בהכרח זה המוכר על ידי מכריו. על כן ספרות יכולה לקרבו משום שבה ימצא את מחשבותיו הרחק מדיבור ויחסים חברתיים שיכולים לקרב ויכולים להרחיק מתפקידו בדת. על המאמין למצוא את רבו ואת דרכו ללמוד ממנו ולהתקרב אליו ואל לו להתרחק מאמונתו הפנימית שכוללת את חיות הנפש בדומה לחיות שמספקת האמנות ואשר משתקפת בספרות ובשירה. מחיר ההתקרבות עשוי להיות אישי אך כך גם הרווח החברתי והתודעתי משום שהדת מספקת את ההבנות שחסרות בעולם החילוני ואת הסבריה והשיח האופייני לה שפותר בעיות פילוסופיות וחברתיות מורכבות אשר העולם החילוני יוצר ואינו פותר. הדת עשוייה להיות מסע לכל החיים שיכול להיות גם מסע אינטלקטואלי וזאת בהתאם לאופי המאמין, ישנו מאמין פשוט יותר ויש כזה שבקיא בפילוסופיה ובמדעים.

יש כזה שקרוב לצד האמנותי והמתמטי ויש אחד שההלכה עצמה קרובה יותר לרוחו מכל עיסוק שהיהדות אי פעם קירבה לתוכה ולו קירבה דקה. האדם היהודי נולד לתוך הדת אך מוצא את עצמו מורחק ממנה על ידי מנגנוני מדינה שמעדיפים את הצד הריאלי ומערכת חינוך שאינה רוצה שהיהודי יתקרב ליהדות כך במערכת החילונית. בעוד הדת מתחזקת במדינה מבחינה פוליטית הדומיננטיות שלה במחשבה ניכרת יותר בקרב אלו שנותנים להלכה אחיזה חזקה יותר בחייהם.

על האדם היהודי להתקרב לדת משום שריחוקו מוגזם ומהווה בגדר אזהרה אינטלקטואלית שישכח את מקורות החשיבה שמהווים בסיס לכה רבים מהמקצועות שלו שמבקשים שישכח את מקורותיהם היהודיים ואת קשרם להתרחשות בסביבה דתית שהייתה האפשרות היחידה טרם עלייתה של החילוניות והשתלטותה על החברה בלי השארת מקום להבנה החשובה שהתרבות הייתה בלתי אפשרית בלי קירבה למקורותיה הרבניים כפי שהם באים לידי ביטוי בשירה העברית ובעבודת בית המקדש בחייהם של הרבנים ובפולמוסים בידע המצוי במקורות וברצינות שמייחסים ברבנות לכל מה שיהודי ובונה את חייו של היהודי המאמין והלא מאמין ואשר בלי שורשים ודאי היה מתפרק ולא מתקיים מלכתחילה. הדת ועצם הכרת האלוהות עושות סדר בתודעה ומאפשרות קרקע לדיון שאיננו מזניח את יכולת הדיבור ופעולתו בסביבה שמנתקת את התקשורת בין אנשים ומשאירה את המינימום הנחוץ להישרדות בלי יחס למרכיבים הרוחניים של פעולותינו היומיומיות שמצויות במקורות התלמוד והשולחן ערוך.

האלוקות מאפשרת לאדם לחיות את חייו תוך ספיגה מהחושים ולקיחה בחשבון את סדר הדברים כפי שנקבע מבראשית ולפני התהוות העולם. האלוהות באה לידי ביטוי בעולם דרך הטבע כפי שהוא נראה בעולם המיקרוסקופי ובהתגלותו היומיומית ברשתיות העיניים, באופנים בהם אנו חוזים בו וחשים אותו והכול דרך החיות אותה מעביר השם אל תוך חוש הראייה. האלוהות היא מחזיקה ברשת מחשבות שכוללת את כל העולם ובתוכו עם ישראל, כשפרט חושב מחשבה אנשים הסמוכים אליו מתחילים לחוש בה. וישנן מחשבות אותן שומר הקדוש ברוך הוא אך ורק לעם הנבחר. הוא מתבונן בו ונותן לעם לעכל את מחשבתו המטאפיזית חומרית מחשבה שחודרת גוף דרך נוירונים ומבני מוח ומביאה את החושב לידי התבוננות חדשה.

מחשבה שאינה נעימה יכולה להיות מופסקת על ידי שאר המשתתפים והיחיד ממשיך אל המחשבה הבאה. למחשבות תקשורת ביניהן כעין רשת חברתית של בעלי אישיות שמשוחחים אלו עם רעיו ואלו עם אחיו – המחשבות נישאות והופכות לחומר ממולל למלל מדובר ולשיחה לרצף מחשבות ולעתים אף לתחומים חדשים כזו היא הפילוסופיה של הגבריות והיא מדוברת ונשוחה על ידי גברים זקופים הצועדים מצעדי גבר זקופים וישרים משנת הקיצם עת גופם נעור לאור החמה המבציע.