*

אָנוּ שְׁנֵינוּ אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ
לֹא שִׁעַרְנוּ כִּי כָּזֹאת תִּקְרֶה:
הַחִלּוֹנוּ לְהַפְלִיג בַּנָּהָר.
נָהָר תָּכֹל חָלָק,
קָצֵהוּ פָּגַשׁ בָּרָקִיעַ מֵעַל.
שְׁרוּיִים הָיִינוּ בִּתְכֵלֶת נָאֶה,
חָתַרְנוּ וְהִתְקַדַּמְנוּ,
עַד הֵחֵלּוּ מִשְׁבָּרִים קַלִּים,
קֶצֶף וְגַלִּים סוֹעֲרִים,
שֶׁהָלְמוּ בָּנוּ וְהִתְנַחְשְׁלוּ,
אִיְּמוּ לְהַטְבִּיעֵנוּ.
אַתָּה מָשַׁכְתָּ שְׂמֹאלָה
וַאֲנִי יָמִינָה,
מַבָּטֵינוּ לֹא הִצְטַלְּבוּ,
לוּלֵא חוּט הֲבָנָה דַּק שֶׁהוֹפִיעַ פֶּתַע,
נִים חָמִים שֶׁל מַבָּט,
הָיִינוּ טוֹבְעִים
וּמְצוּיִים עַל קַרְקָעִית הַנָּהָר.

מאחורי המסכה

דְּבַשׁ נִגַּר מִשְּׂפָתָיו
נִפְרְשׂוּ חַרְצֻבּוֹת זְרוֹעוֹתֶיהָ
לִקְרָאתוֹ,
הָיְתָה זוֹ תַּאֲוָה אוֹ אַהֲבָה
אוֹ שְׁתֵּיהֶן יַחְדָּו, לְמִי אִכְפַּת.

מיתרים

עַד כַּמָּה יוּכְלוּ לְהִמָּתַח מֵיתָרָיו
הֲיוּכְלוּ לִפְרֹט צַעֲרוֹ,
הֲיִרְעֲדוּ לְמִשְׁמָעָם?
יִתְקַצְּרוּ, אוֹ יֶאֶרְכוּ,
שֶׁמָּא יִפְקְעוּ.
מֵאֵין מֵיתָרִים
תְּהַדְהֵד תֵּבַת הַתְּהוּדָה
לִסְלִיחָה, לְחֶמְלָה.