מחסום | נועם מאיר שדות
פִּתְאוֹם יֵשׁ לִי מַחְסוֹם כְּתִיבָה לֹא בָּאוֹת הַמִּלִּים כְּאִלּוּ בְּלוֹק נִצָּב לִי בְּתוֹךְ הַמֹּחַ וְחוֹסֵם אֶת הַהֲוָיָה לֹא רוֹצֶה לָתֵת לַיְּצִירָה לָצֵאת וַאֲנִי פּוֹקֵד צְאוּ צְאוּ מִלּוֹתַי! מַחְסוֹם כְּתִיבָה אַכְזָר! אַל תִּרְבַּץ לְךָ אַפְּרַקְדָּן. עוּף צֵא מִתּוֹךְ הַמֹּחַ שׁוֹטֵט בָּעוֹלָם. אוּלַי תִּמְצָא אַהֲבָה.
עליית המשורר | תוֹת הֶרמֶס סאטוֹרי
חֲרוּזָיו מֵיטִיב הוּא לִקְלֹעַ: זֶה שֶׁעָלָה כֹּה גָּבֹהַּ אֲשֶׁר יְרִידָה לֹא יָרַד: אִילָנוֹ לֹא נָטָה: לֹא רָעַד. לַיָּם הוּא שׁוֹמֵעַ. הַקְשִׁיבוּ: אָדָם. לֹא אִישׁ הוּא לִטְבֹּעַ בְּדָם לִצְבֹּעַ. מִי אֲשֶׁר עֵטוֹ לֹא בִּלָּה וְאֶת דְּבָרוֹ לֹא כִּלָּה: הוּא הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁכֹּה גָּבֹהַּ עָלָה.
במדרון לא צפוי | רות ארטמן
מַרְגָּלִית, פְּנִינַת חֵן, הִתְגַּלְגַּלְתְּ בְּמִדְרוֹן לֹא צָפוּי. דֶּלֶת אָסוֹן נִפְעֲרָה מִתַּחְתַּיִךְ, גָּלַשְׁתְּ לִתְהוֹם מַחְשַׁכִּים. הַאִם שָׁם אַתְּ זוֹהֶרֶת – נְקֻדַּת אוֹר פְּעוּטָה, מְנַצְנֶצֶת אֵלֵינוּ בִּתְדִירוּת לֹא מֻכֶּרֶת, מַרְעִידָה אֶת הַדְּמָעוֹת הַמְּיֻתָּרוֹת עַכְשָׁו. מוּטָב יִזְלְגוּ דִּמְעוֹת דָּם מִקְּצוֹת אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הַבּוֹגְדָנִיּוֹת שֶׁלֹּא עָצְרוּ אֶת נְפִילָתֵךְ.
* | איילת שמעוני
לְעִתִּים יֵשׁ לִזְרֹם לְמָקוֹם חָשׁוּךְ מִבְּלִי לָדַעַת מָה אֶפְגֹּשׁ שָׁם, אֵיזוֹ חַיָּה מְשֻׁנָּה בַּצַּד הָאַחֵר שֶׁל הַמַּרְאָה, כְּפִי שֶׁלּוּאִיס קֶרוֹל צִוָּה. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֻפְתַּע, דָּבָר אֵינוֹ כְּשֶׁהָיָה. זֶה בְּסֵדֶר, הַכֹּל בְּסֵדֶר, הַשָּׁמַיִם לֹא יִפְּלוּ אִם תִּשְׁתַּנִּי, הָנִיחִי לָהֶם לָגַעַת בָּךְ, וְאָז תִּרְאִי: מָה שֶׁנִּשְׁאָר הוּא יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה.
והיינו ט"ו באב | איריס שפירא ילון
וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בְּפָנֶיךָ וְנִשַּׁקְתִּי עֵינֶיךָ, אֶת כַּף יָדְךָ, אֶת כַּף רַגְלְךָ, וְרָאִיתִי אוֹתְךָ אֶת כֻּלְּךָ כָּל־מִי־שֶׁאַתָּה כָּל הַזְּמַנִּים תַּחַת עֲטִיפַת הַבָּשָׂר וְאִלְּמוּת הַמִּלִּים קִרְבַת נֶצַח עֶלְיוֹנִים אֵל וְאֵלָה בֵּינֵינוּ זָהֲרָה וְחִיְּכָה הַשְּׁכִינָה
לא לטיהור אתני | איתן קלינסקי
יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי, יַקִּירָהּ שֶׁלִּי, אֲהוּבָתִי מַדּוּעַ פָּעַרְתְּ פִּיךְ לִבְלֹעַ אֶת כָּל אַדְווֹת הַנָּהָר הַמַּצְחִין, שֶׁעָלָה עַל גְּדוֹתָיו מִשִּׁפְכֵי בִּיּוּב שֶׁל מִלִּים הַמְּפַנּוֹת שְׁנֵי מִילְיוֹן בְּנֵי אָדָם וּבוֹנוֹת בָּתֵּי קָזִינוֹ וּמִגְרְשֵׁי גּוֹלְף עַל חוֹפֵי עַזָּה לַעֲשִׁירֵי עוֹלָם וּמְנַקּוֹת קְבוּצָה אֶתְנִית מִבָּתֵּיהֶם. גַּם אִם מְדֻבָּר בְּאוֹיֵב מַר וְאַכְזָר שֶׁרַבִּים מִבָּנָיו צָהֲלוּ בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה בַּיּוֹם בּוֹ טָבְחוּ […]
גם וגם | רות ארטמן
חַיִּים יְקָרִים הִתַּלְתֶּם בִּי. גַּם בְּהַבְטָחוֹת קֶסֶם מְפִיצִים אוֹר עַל חַיַּי הַצְּעִירִים. גַּם בִּרְמָזִים שֶׁל עוֹד אֶפְשָׁר! זֶה יִקְרֶה! מוֹשְׁכִים אוֹתִי בֶּחָח קָשׁוּר לִנְחִירַי. עַכְשָׁו, בְּעָמְדִּי לְיַד חָרְבוֹת חַיַּי רְמַזְתֶּם עַל תִּקְוָה יְרִיתֶם בָּלִיסְטְרָאוֹת שֶׁל הַבְטָחוֹת שָׁוְא אֶל מוֹחִי הֶעָיֵף. אֲבָל לֹא עוֹד גַּם וְגַם! בְּכוֹחוֹת נִסְתָּרִים שְׁמוּרִים בְּחֻבִּי נִסְתָּרִים מִכֶּם – אֶפְרֹץ מֵחָדָשׁ.
קיפודים | אלון צמחוני
עָמַדְנוּ לְאַחֵר, בִּגְלָלִי. שָׁתַקְתְּ, כָּבַשְׁתְּ אֶת הַזַּעַם שֶׁהִתְפָּרֵץ בַּסּוֹף בְּדָבָר כָּל־כָּךְ שׁוּלִי שֶׁלֹּא אוּכַל לְשַׁחְזֵר. כָּל הַדֶּרֶךְ מֵחֵיפָה לְבֵית־שֶׁמֶשׁ נָהַגְתִּי כִּמְטֹרָף, מְנַסֶּה לְכַפֵּר. אַחַר־כָּךְ הִתְנַצַּלְתְּ. הִקְשַׁבְתִּי לָךְ כְּמוֹ כֹּמֶר, אַף הוּא חוֹטֵא, הַשּׁוֹמֵעַ וִדּוּי שֶׁל כּוֹפֵר וְשׁוֹתֵק. אֲנַחְנוּ כְּמוֹ זוּג קִפּוֹדִים הָעוֹצְרִים אֶת עַצְמָם בְּהִתְכַּוְּנוּת, בִּתְשׁוּקָה, אַךְ יוֹדְעִים – כְּדֵי לִדְקֹר מַסְפִּיקָה מִלָּה, אֲפִלּוּ שְׁתִיקָה.
אבא רחוק | שולה ברנע
יָשַׁבְנוּ עִם אַבָּא בְּקָפֶה־קָפֶה. הוּא לָגַם אֲרֻכּוֹת מִכּוֹסוֹ, וְהִשְׁתַּהָה לְרֶגַע. שָׁתִיתִי מִכּוֹס הַקּוֹלָה וְהִתְחַקֵּיתִי אַחֲרָיו בְּשָׁעָה שֶׁאָחִי נִדְנֵד וְנִדְנֵד בְּצָרְפָתִית תִּינוֹקִית. עֵינֵי אַבָּא הָיוּ מְמֻגְנָטוֹת לְמָסַךְ הַמַּחְשֵׁב, יָדַעְתִּי שֶׁדְּבָרִים חֲשׁוּבִים שָׁם בּוֹעֲרִים, חֲזָקִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי. נִשְׁפַּךְ עָלַי הַמַּשְׁקֶה, וְאָבִי לֹא הִבְחִין. הִתְקוֹטַטְתִּי עִם אָחִי, וְאָבִי לֹא הִבְחִין. רַק הִזְמִין לִי עוֹד מְנַת פַּסְטָה וְהִמְשִׁיךְ לְהַבִּיט […]
מה רצתה היונה? | נועם מאיר שדות
יוֹנִים מְצַיְּצוֹת עַל סַף חַלּוֹנִי כְּמוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מְנַסֶּה לְפַעְנֵחַ אֶת שְׂפָתָן מָה הֵן רוֹצוֹת? מַדּוּעַ בָּאוֹת דַּוְקָא אֵלַי? הַאִם רוֹצוֹת הֵן מְעַט פֵּרוּרֵי לֶחֶם? אַךְ אֶת שְׂפַת הַחַיּוֹת אֵינֶנִּי מֵבִין וְהִנֵּה הַיּוֹנִים עָפוּ לָהֶן לְדַרְכָּן וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֵדַע מָה רָצְתָה הַיּוֹנָה.