שני שירים נבחרים מתוך ספרו הרביעי של המשורר תומר קליין ״דיו ודופמין״

שפת אם

שְׂפַת אִמִּי
הִיא שְׂפַת הַיָּם.
גַּלִּים הֵם רַחַשׁ
בְּתוֹךְ חַיִּים מְגֹעָשִׁים.
וְאוּלַי זֶה רַק צֵרוּף מִקְרִים
שֶׁגָּדַלְתִּי יֶלֶד יָם בְּעַכּוֹ.
שִׁירַת הַמֶּלַח רָחֲצָה עוֹרִי
וּבִי הוֹתִירָה אוֹתִיּוֹת.

בבל

מִגְדַּל בָּבֶל נָטָה עַל צִדּוֹ
כְּשֶׁאוֹהֲבִים אִבְּדוּ אֶת שְׂפָתָם
בְּהַחְלָטָה שֶׁל רֶגַע
לִבְנוֹת שִׁירָה עַל קְרָעִים.

קישור לספר בהוצאה:

https://bookscatharsis.com/product/%d7%93%d7%99%d7%95-%d7%95%d7%93%d7%95%d7%a4%d7%9e%d7%99%d7%9f/

 

תוכן נוסף לקריאה

ספר השירים החדש והראשון של המשוררת חגית מסיקה ״חשבנו שזה גן־עדן, כוסאמו״ הוא כמו משחק תפקידים שובב בין ישויות של מעלה לבין ישויות של מטה, בין האדם לאלוהיו, לאלוהים כלשהו. קולה של המשוררת רודף אחריה ודורש ממנה להיוולד מחדש מתוך חווית המוות, לשוב אל חוף מבטחים של רגש, לבקר בתהום ולחזור | עורכת: ללי ציפי מיכאלי | קתרזיס 2022

דילוג לתוכן