בלי רשיון | נועם שדות

בלי רשיון מתניע את האוטו ונוסע. לוקח את החברה איתי ובורח הרחק ממציאות החיים למציאות טובה יותר. עיר טבע יפה. נחליאלי על העץ. שם חונים. שמים. מחצלת. מים. בקבוק קולה. סנדביץ'. צידה. ויושבים. מאזינים לטרנזיסטור ישן. רשת ב'. מעבירים את הזמן עם כוס קפה. לא מפחדים מאף אחד. הנוף פתוח לרווחה. עומדים אנחנו זוג בצוק וצורחים אהבה מלחמה. נשר בא ומעיף מבט. לא מתעניין בנו. אנחנו יושבים שם שעות. מסתכלים על העופות הטורפים. הנחליאלי מזמן עף משם. מתנים אהבים בחורשה ליד הצוק. אהבה כזו שאין באף מקום אחר. יודעים מיד אנחנו בעל ואישה. חוזרים בלי רשיון הביתה שמחים ועולצים. איזה כיף חיים עשינו שם בטיול הזה אומרת החברה, ונכנסים למיטה ביחד לגמור את מה שהיה שם באהבה בלי רשיון.
In the Car by Roy Lichtenstein

תוכן נוסף לקריאה

השתוקקות לאהבה בירושלים ומחוצה לה: ספר שיריו השני של אבי דבש חושף קול של אבי דבש אמין בפשטותו ובישירותו. השירים מביעים השתוקקות לאהבה בצד פחדים מפני ניכור ואכזבה. נופיה של ירושלים כמו מלווים את הספר ואת השירים. גם אם הטופוגרפיה של ירושלים לא נזכרת בכל שיר, השירים מתכתבים איתה.

ספר השירים החדש והראשון של המשוררת חגית מסיקה ״חשבנו שזה גן־עדן, כוסאמו״ הוא כמו משחק תפקידים שובב בין ישויות של מעלה לבין ישויות של מטה, בין האדם לאלוהיו, לאלוהים כלשהו. קולה של המשוררת רודף אחריה ודורש ממנה להיוולד מחדש מתוך חווית המוות, לשוב אל חוף מבטחים של רגש, לבקר בתהום ולחזור | עורכת: ללי ציפי מיכאלי | קתרזיס 2022

דילוג לתוכן