שלושה שירים | יהודה ויצנברג ניב

נכסיי מאבדים לאחרונה

נְכָסַי מְאַבְּדִים
לָאַחֲרוֹנָה מִכּוֹחָם,
שְׁטִיחֵי־הַבַּיִת
מִתְאַבְּדִים

בְּקָרָחוֹת גְּדוֹלוֹת
וּבְרָהִיטֵי־הַבַּיִת כּוֹסֵס
בִּמְלוֹא־פֶּה
הָעָשׁ.

שִׁמָּמוֹן מַר
בְּכָל פִּנָּה,
הַתִּקְרָה קַדָּה כְּלַפַּי
בִּמְאִיסָה קָרָה

וַאֲנִי חָשׁ לָכוּד
לֹא יָכֹל לְהַשְׁפִּיעַ
כְּהוּא־זֶה
עַל גּוֹרָלִי.

כדי לשפר את ההרגשה

כְּדֵי לְשַׁפֵּר
אֶת הַהַרְגָּשָׁה
אֲנִי כּוֹפֶה עַל עַצְמִי
לָגֶשֶׁת לַמַּרְאָה,

לְעַסּוֹת רַכּוֹת
אֶת חֲרִיצֵי־הַפָּנִים,
לְעַגֵּל קַלּוֹת
אֶת הָרַקּוֹת.

אֶל עֵינַי הַצְּחִיחוֹת
מִשְּׁנַת הַלַּיְלָה
אֲנִי מְטַפְטֵף בִּמְשׂוּרָה
מִמֵּי הַבֶּרֶז,

לֹא נוֹתֵן לְעַצְמִי
שְׁהוּת מַסְפֶּקֶת לַמַּחְשָׁבָה
אִם טוֹב אֲנִי עוֹשֶׂה בְּהַטְבִּיעִי
אֶת חֲלוֹמוֹתַי בַּמַּיִם.

קחו למשל את מחשבותיי

קְחוּ לְמָשָׁל
אֶת מַחְשְׁבוֹתַי,
הֵן בּוֹכוֹת בְּתוֹכִי בֶּכִי יָבֵשׁ.

הֵן עוֹלוֹת מִן הָרַחֲצָה
מְלֻכְלָכוֹת מִשֶּׁהָיוּ
וּמַזּוֹת עַל סְבִיבָן כַּמָּה טִפּוֹת
בֹּשֶׂם מֵימִי.

אֲנִי לֹא מְחַדֵּשׁ דָּבָר,
אֲבָל אֲנִי כּוֹאֵב
אֶת שׁוּלֵי־הָרְחוֹב בְּמַחְשְׁבוֹתַי,

צַעֲקַת הָרְחוֹבוֹת
שֶׁנִּנְעֲלָה בְּתוֹכָן שָׁנִים רַבּוֹת
חוֹמֶקֶת עַתָּה
הַחוּצָה.