מחזור שירים | יהודה ויצנברג ניב

השאלות הקיומיות

הַשְּׁאֵלוֹת הַקִּיּוּמִיּוֹת
שֶׁאֲנִי מִדֵּי־פַּעַם
שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי,
לֹא תָּמִיד אֲנִי חָסִין מִפְּנֵיהֶן,

עָדִיף שֶׁיִּשְׁכְּבוּ
חַסְרֵי־רָצוֹן
עַל אָבְנֵי־הַשָּׂפָה.

הַבֹּקֶר לְמָשָׁל,
בְּהַבִּיטִי בַּמַּרְאָה
פָּלְשׁוּ לִקְלַסְתֵּר־פָּנַי
חֵלֶק מִתָּוֵי־פָּנָיו שֶׁל אֲבִי הַמָּנוֹחַ,

בַּסּוֹף לֹא אֶצְטָרֵךְ
לְהַחְזִיק תַּצְלוּם שֶׁלּוֹ
בְּכִיס הַחֻלְצָה.

השארתי מנורה

הִשְׁאַרְתִּי מְנוֹרָה קְטַנָּה
בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁתָּאִיר,
מִפֹּה אֲנִי מַצְלִיחַ עוֹד לִרְאוֹת
הַבְלָחָה קַלָּה שֶׁל אוֹר.

חַמִּים בַּבַּיִת,
הַהַסָּקָה פָּסְקָה לִפְעֹל.
הָרוּחַ שׂוֹרֵט אֶת הַתְּרִיסִים
כְּמוֹ חָתוּל שָׁחֹר.

מֵכִין עַצְמִי לְשֵׁנָה
אֲנִי מַשְׁאִיר אַחֲרַי בְּלֹא־יוֹדְעִין
עֲקֵבוֹת מֻבְהָקִים שֶׁל עֲיֵפוּת:
כֻּרְסָה סְתוּרָה,
סֵפֶל קָפֶה קַר.

בְּאוֹתוֹ זְמַן, אוּלַי קְצָת קֹדֶם־לָכֵן
צָעַקְתְּ אֶת שְׁמִי
מִתּוֹךְ חֲלוֹמֵךְ.

חוץ מן הצריבה

חוּץ מִן הַצְּרִיבָה
שֶׁל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַקְּסוּמוֹת
שֶׁאֲנִי חָשׁ עַל אַפִּי
הֶחָשׂוּף

אֲנִי גַּם חָשׁ
אֵיךְ הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה
הַסּוֹגֶרֶת עַל מְבוֹכֵי־הַבֶּכִי
מִתְנַפַּחַת מִן הַחֹם.

חַיּוֹת־הַיָּם הַקְּטַנּוֹת,
הַסַּרְטָנִים לְמָשָׁל,
שֶׁאֲנִי רוֹאָם מְשׁוֹטְטִים עַל הַמַּיִם
וּזְרוֹעוֹתֵיהֶם פְּשׂוּקוֹת

אֵינָם יוֹדְעִים כַּמָּה אֹשֶׁר נָפַל בְּחֶלְקִי
בִּתְחִלַּת הַיּוֹם כְּשֶׁיָּצָאתִי
לְצַעֲדַת בֹּקֶר
עַל הַחוֹף.

שצחוקי מדבר

שֶׁצְּחוֹקִי מְדַבֵּר,
הוּא פּוֹטְרֵנִי מֵהַרְבֵּה אֲמִירוֹת
שֶׁאֵינִי רוֹצֶה לוֹמַר, אַךְ הֵן הֲגוּיוֹת
עַל דַּל־שְׂפָתַי.

שֶׁלֹּא תָּמִיד
הַמַּחְשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה,
זוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהָכִילָהּ פֶּרֶק־זְמַן מְסֻיָּם
חַיֶּבֶת לָצֵאת הַחוּצָה

כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהַפְרִיא מֵחָדָשׁ
פִּרְחֵי־אַהֲבָה
קְטַנִּים, לְבָנִים,

שֶׁהֲרֵי לֹא תָּמִיד מַסְפִּיקָה
אַהֲבָה אַחַת אוֹ שִׂנְאָה אַחַת,
כְּדֵי לִכְתֹּב שִׁיר.

Richard Gerstl

תוכן נוסף לקריאה

"היונה משתוקקת למבול" – ערב ירידתו לדפוס של קובץ שיריו התשיעי, של פרופסור גד קינר קיסינגר, שחקן, מרצה, במאי ומתרגם, הוחלט להוסיף שלושה שירים בהשראת ההלם בעקבות הטבח, שביצע החמאס ביישובי העוטף ב־7.10.2023, והקשריו הפוליטיים והתרבותיים. השיר "סופת אובך", הטבוע סגנונית בחותם מקראי, עוסק בהליכת השולל אחרי התעתוע שהוביל לאסון; "שיר הרעים", עם ההרמז השקוף ל"שיר הרעות", צופה מהיבט טראגי־אירוני את ההנצחה והמיסוד העתידיים של הטבח, בהתאם לדפוסי הנצחת השואה; אילו שיר העוועים "טהילים" בוחן את הקשר הסימביוטי המעוות בין מודעות בטחונית־מלחמתית לקנאות אמונית.

דילוג לתוכן