חלום | נועם מאיר שדות

מִבַּעַד לְמָסַךְ הַבַּרְזֶל
הִיא מְצִיצָה אֵלַי
עֵינָהּ רוֹטֶטֶת
עֲטוּפָה בְּגָלָבִּיָּה
וַאֲנִי קוֹלֵט זִיק שֶׁל מַבַּט אוֹהֵב
בְּתוֹךְ הַגּוּף הֶעָטוּף
בְּתוֹךְ הַפָּנִים הַסְּתוּמוֹת.

מִתְעוֹרֵר, וְזֶה הַכֹּל הָיָה חֲלוֹם
וַאֲנִי לְבַד עִם בּוֹרֵא עוֹלָם
מַאֲזִין לְרֶשֶׁת ב'
מְדַמְיֵן שֶׁהָעֲרָבִיָּה הַהִיא בַּגָּלָבִּיָּה
שֶׁלִּי.

Edouard Castres
דילוג לתוכן