א.
זְרִיַּת הַחוֹל בָּעֵינַיִם
הוֹכִיחָה עַצְמָהּ
גַּם הַפַּעַם כְּאֶמְצָעִי בָּדוּק
לְהִתְחַמֵּק מִשְּׁאֵלוֹת
מְבִיכוֹת
וְלֹא שֶׁאֵינִי חָפֵץ
לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן,
פָּשׁוּט, הַלֵּב, הַמִּתְגּוֹנֵן הַגָּדוֹל
אֵינוֹ מַתִּיר לִי לְהַפְקִיר
אֶת עֲתִידִי לִמְשִׁסָּה.
ב.
בִּכְלָל, נִפְלָאָה מִמֶּנִּי
הַמַּחְשָׁבָה אֵיךְ הַחַיִּים מִתְגַּלְגְּלִים:
שָׁנִים עָבַדְתִּי עַל עַצְמִי
עַד שֶׁשִּׁכְלַלְתִּי
אֶת כְּלִי־הַמִּבְטָא,
שָׁנִים עָמַלְתִּי לַעֲקֹר מִלְּשׁוֹנִי
אֶת הַ"יִּידִישׁ" בָּהּ דִּבַּרְתִּי עִם הוֹרַי
בְּיַלְדוּתִי הַמֻּקְדֶּמֶת,
שָׂפָה שֶׁרַק לָאַחֲרוֹנָה לְמַרְבֵּה־הַפֶּלֶא
צָמְחָה לָהּ עֶדְנָה.
