שני שירים | רותי ארטמן
עגילי הספיר הקטנים עֲגִילֵי הַסַּפִּיר הַקְּטַנִּים מְשַׁדְּרִים: קַו כָּחֹל, נְקֻדָּה, אַהֲבָה, אַהֲבָה, אַהֲבַת עוֹלָמִים כִּבְיָכוֹל הִיא צְרִיכָה לְהַמְשִׁיךְ וְלִהְיוֹת וְיַחַד אִתָּהּ – גַּם אַתָּה. עֲגִילֵי הַסַּפִּיר שֶׁקָּנִיתָ מַמְשִׁיכִים לְשַׁגֵּר אַהֲבָה. קַו כָּחֹל? נְקֻדָּה, נְקֻדָּה? אַהֲבָה שֶׁהַמָּוֶת הִקְפִּיא וְהִלְבִּישׁ בְּשַׂלְמָה לְבָנָה. מסע ללא שוב סוֹפָם שֶׁל קַוֵּי הַמְּסִלָּה הַמַּקְבִּילִים עֲדַיִן לֹא נִרְאֶה בָּאֹפֶק. חֲמִימוּת הַצָּהֳרַיִם הִרְדִּימָה […]
הייתי | גילה ניסן
הָיִיתִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים בַּחַיִּים הָאֵלּוּ וּבַחַיִּים הָהֵם שֶׁהִגִּיעוּ לַחַיִּים הָאֵלּוּ כְּמוֹ קָהָל שֶׁנִּדְחַף לָאוֹטוֹבּוּס הָעִקָּר לַעֲלוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה, שְׁאֵלוֹת אַחַר כָּךְ. חַיַּי הָהֵם, הִגִּיעוּ בְּתוֹר הַעֲשָׁרָה וְלִפְעָמִים לְשֵׁם הַסָּחַת הַדַּעַת. רַק מִשֶּׁהוּא פָּשׁוּט יוּכַל אוּלַי לְהָכִיל אֶת הַמֻּרְכָּבוּת זֶה לֹא פָּשׁוּט אוֹמֵר אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה בְּכָל פָּרָשָׁה וְתַחֲנָה. הָיִיתִי מַשֶּׁהוּא שֶׁעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו וְלֹא […]
שלושה שירים | שולה ברנע
אדם שיפשוט בגדיו אָדָם שֶׁיִּפְשֹׁט בְּגָדָיו – הַאִם יִשְׁתַּנֶּה? כְּלִבַּת הַתַּפּוּחַ לְלֹא בְּשָׂרוֹ – הֲיַהֲפֹךְ לָאֲבַטִּיחַ? כְּנָמֵר לְלֹא חֲבַרְבּוּרוֹתָיו – הֲיַהֲפֹךְ לְטָלֶה? כְּאַרְיֵה לְלֹא רַעֲמָתוֹ – הֲיַהֲפֹךְ לְשֶׂה? כְּצַדִּיק לְלֹא בְּגָדָיו – הֲיַהֲפֹךְ לְרָשָׁע? וְהָאָדָם הַשָּׁחֹר לְלֹא שְׁחוֹרוֹ – הֲיַהֲפֹךְ לְלֹא־אָדָם? נָחָשׁ נוֹתַר נָחָשׁ אַף לְלֹא נִשְׁלוֹ! גדי מועד רָאִיתִי גְּדִי מוֹעֵד רָפֶה וּבְאֵר תַּחְתָּיו […]
קנאה | עמרי נחמן
שלומי חזר מיוון עם אגזוז חדש בשביל הפיאסטה המצ'וקמקת שלו. אתם קולטים, הבן אדם חזר מחופשה מחו"ל עם חלק חילוף לרכב. טל התפלאה שמיקה בכלל הביאה לו לצאת לחופשה בלעדיה. הוא הזמין אותנו לראות את התמונות אחרי שבועיים, וגם את הדירה החדשה שהוא ומיקה שכרו בבבלי. פנטהאוז עם 6 חדרי שינה ומרפסת ענקית שרצה מסביב […]
ספר השירים החדש והראשון של המשוררת חגית מסיקה ״חשבנו שזה גן־עדן, כוסאמו״ הוא כמו משחק תפקידים שובב בין ישויות של מעלה לבין ישויות של מטה, בין האדם לאלוהיו, לאלוהים כלשהו. קולה של המשוררת רודף אחריה ודורש ממנה להיוולד מחדש מתוך חווית המוות, לשוב אל חוף מבטחים של רגש, לבקר בתהום ולחזור | עורכת: ללי ציפי מיכאלי | קתרזיס 2022
נִגְמַר לִי הָאֲוִיר כְּשֶׁהָיִיתִי מַבִּיטָה בְּךָ לֹא הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁלִּי רַק כְּשֶׁהָלַכְתִּי מִמְּךָ, רָאִיתִי אֵיךְ לִפְנֵי שָׁנִים, רָחוֹק כָּל כָּךְ הָלַכְתִּי מֵעַצְמִי. – מתוך שיר ללא […]
אכזבה | רות ארטמן
נָהָר שֶׁל רְגָשׁוֹת טוֹבִים זָרַם פֹּה בַּסְּבִיבָה. מַעְיָנוֹת וּמַבּוּעֵי שִׂמְחָה נָבְעוּ מִשְּׁתֵּי גְּדוֹתָיו. בּוּעוֹת שֶׁל יְדִידוּת עָלוּ מִמֵּי הַנַּחַל וּפִרְחֵי הַלֹּבֶן עִטְּרוּ אֶת הַגָּדָה. עַכְשָׁו נָטוּשׁ הַנַּחַל. הַחֲבֵרִים שָׂחוּ – אֶל הַגָּדָה מִמּוּל. קָמְלוּ פִּרְחֵי הַלֹּבֶן הָאֲוִיר נָדַם. צְלִילוּת הַמַּיִם נֶעֶכְרָה. בּוּעוֹת טִינָה רוֹתְחוֹת בֵּין חַלּוּקֵי הַנַּחַל, פּוֹלְטוֹת אֵדֵי גָּפְרִית וּבֹץ דָּבִיק שֶׁל צַעַר חוֹסֵם […]
בימים הראשונים | יהודה ויצנברג ניב
1 בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְמִלְחֶמֶת "יוֹם כִּפּוּר", טֻלְטַל עִמִּי בַּטַּנְק (*) סֵפֶר תָּנָ"ךְ, סֵפֶר תָּנָ"ךְ קָטָן עִם כְּרִיכַת פְּלַסְטִיק שְׁחוֹרָה שֶׁקִּבַּלְתִּיו כְּ"טִירוֹן שִׁרְיוֹן" בְּ"הַשְׁבָּעָה" בִּמְצָדָה. 2 מַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה תְּמִימָה שֶׁיְּגוֹנֵן עָלַי וְעַל שְׁאַר חַבְרֵי הַצֶּוֶת הִנַּחְתִּיו בְּסָמוּךְ אֵלַי, בַּשֶּׁקַע שֶׁבֵּין דֹּפֶן הַצְּרִיחַ לְבֵין "בָּקָר־תּוֹתָחָן". 3 מִמֶּרְחַק הַשָּׁנִים אֲנִי כְּבָר לֹא מַמָּשׁ זוֹכֵר אֶת הֶמְשֵׁךְ הָאֵרוּעִים. אֲבָל, […]
באֵין אדם | רות ארטמן
זֶה לֹא אוֹתוֹ חֶדֶר בְּאֵין אָדָם בּוֹהִים הַקִּירוֹת כִּי אֵין אָדָם. רַק אֲנִי הַנִּכְנֶסֶת.
שני שירים | שולה ברנע
האִי שבאִי חֲבִילַת הָרֹגַע שֶׁהֻזְמְנָה – לֹא הִגִּיעָה, אַף לֹא אֻתְּרָה לְפִי מִסְפַּר סִדּוּרִי עוֹקֵב אוֹ אַחֵר, כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ הִתְקַבְּלָה הוֹדָעָה: "הֻחְזַר לַשּׁוֹלֵחַ מֵאֵין מַעַן מְדֻיָּק" כָּךְ נוֹתַרְתִּי בְּאִי אִי־הָרֹגַע. טרסה אִשָּׁה בַּטֶּרָסָה עוֹמֶדֶת צוֹפָה מַטָּה הָעִירָה, לְצִדָּהּ שִׂיחַ גֶּרַנְיוּם אָדֹם בָּרְחוֹב מְכוֹנִיּוֹת חוֹלְפוֹת, אֵין דּוֹרֵשׁ בִּשְׁלוֹמָהּ, בְּמַצָּבָהּ, עוֹמֶדֶת מַשְׁמִימָה מַבָּטָהּ הַשָּׁמַיְמָה רַק הַקְּמִילָה קְרֵבָה […]
דור שני לשואה | יהודה ויצנברג ניב
א. דּוֹר שֵׁנִי לַשּׁוֹאָה. מָה שֶּׁאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֲנִי חַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְשָׁרֵת בִּצְבָאָהּ וְיוֹדֵעַ לְהָגֵן עַל עַצְמִי, אֲנִי לֹא יָכוֹל שֶׁלֹּא לָחוּשׁ בֵּין הָעֲצָמוֹת וְהַבָּשָׂר, כָּל חֹרֶף מֵחָדָשׁ, אֶת הַפַּחַד הַמַּצְמִית הַזֶּה שֶׁחָווּ אָבִי וְאִמִּי בַּגֶּטוֹ. ב. אַף פַּעַם לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת אִמִּי וְאָבִי מֶה עָבַר עֲלֵיהֶם בַּגֶּטָאוֹת בְּאֵירוֹפָּה. תָּמִיד הִתְיָרֵאתִי מִן הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁתְּחַשֵּׂפְנָה […]